פרשת וירא - הזריזות של אברהם

מה היה הניסיון של אברהם אבינו בעקידת יצחק? 

באופן הכי פשוט, הניסיון לקחת בן שנולד אחרי 100 שנה ולעקוד אותו זהו הניסיון של אברהם אבינו. אבל מאחר ופעולה זו היא באמת מופלאת, אומרת המפרשים שזה לא באמת היה ניסיון של אברהם. כי אם הוא קיבל את ההוראה הזו בנבואה ישירה מאת ה', נשללה ממנו זכות הבחירה וההתלבטות. אם כן, זהו לא הניסיון! 

אז מה כן?

יש מפרשים שאמרו שהניסיון של אברהם בעקידה היה ששמע את הציווי לעקוד את בנו מפי ה', אבל את הציווי "אל תשלח ידך אל הנער" שמע רק מפי מלאך. ומדוע להקשיב למלאך ולא לה'? ואולי מלאך זה רק בא להקשות עליו את הניסיון??

ויש מפרשים שהניסיון של אברהם אבינו היה לעשות את הדברים מתוך יישוב הדעת ולא מתוך בלבול.

אבל אני רוצה לתת כיוון נוסף להסביר את הניסיון של אברהם. הכיוון הזה מבוסס על תחילת הפרשה:

בתחילת הפרשה אנו מוצאים את מידת זריזותו של אברהם: "וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל" אברהם רואה אורחים ורץ לקראתם. אחר כך הוא רץ להביא בן בקר, הוא גם מזרז את שרה אימנו ללוש עוגות, ואת הנער לעשות את הבקר. הכל מתואר בזריזות מרשימה.

הזריזות הזו, ההתלהבות הזו - מדבקת אחרת. זה אחד המאפיינים של הזריזות. שמחה והתלהבות במצווה מדבקת אנשים אחרים. וזו הייתה דרכו של אברהם אבינו. להתלהב מהדבר ולהדביק אחרים בו. 

היום רואים את זה בסירטונים ש"חורכים את הרשת" אנשים מתלהבים ממשהו ומפיצים אותו לכל עבר. אדם קונה משהו חדש, מתלהב ממנו, שולח ביקורת חיובית וכולם רצים לקנות אותו. 

ככה אברהם פעל בתחילת הפרשה, וכך הוא גם נדרש לפעול בעקידה. עיקר הניסיון של אברהם היה לעשות את זה בזריזות ובשמחה. הוא עצמו השכים מוקדם בבוקר, אבל הוא לא הסתפק בכך וגם לקח את נעריו איתו. במדרש מתואר איך אברהם גם שכנע את שרה להשתתף איתו במצווה.

הוא אירגן לה ארוחת ערב מפנקת, ישב איתה על כוס קפה והתחיל לדבר על ליבה עד ש(אולי) הסכימה. גם את בנו יצחק הוא מצליח לגייס לטובת המצווה. הוא רומז לו ויצחק מבין. 

זריזותו של אברהם למצוות מלמדת אותנו על המאפיינים של הזריזות:

1. התלהבות.

2. לא להתעכב, לעשות מיד.

3. לקיים את זה בריצה.

4. להדביק אחרים בהתלהבות.