בפרשתנו מופיעים הפסוקים המלמדים על מצוות השבת אבידה.
כמה מפרשים בפרשה לקחו את רעיון השבת האבידה והחילו אותו גם על אבידה רוחנית.
אור החיים הקדוש פירש את הפסוקים כך:
כי תראה את שור - אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה, אחיך שהוא הקב״ה... נדחים ... שהעובר פי ה׳ יקרא נדח, ויצו ה׳ לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלהי עולם...
ואספתו אל תוך ביתך זה בית המדרש וילמדהו אורחות חיים ... לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות כי אור תורה תצילהו"
קריאתו של האור החיים הקדוש לשים לב לאבידות הרוחניות של אלה הסובבים אותנו, היא אנטי תזה לתפיסה התרבותית שחלה בחברה - מה אכפת לך מה הוא עושה. "חיה ותן לחיות". שכל אחד יעשה מה שבא לו ויש דעות שונות.
דומה לקריאה זו נמצא הפירוש על סוף פסוק ב (בשם הרבי מליובאוויטש):
לא להתעלם מאחיך שאיבד את האבידה הרוחנית, וצריך לעזור לו להשיב את אבידתו: "עד דרוש אחיך אותו" - כלומר, עד שיתעורר בתוכו הרצון שהוא בעצמו ירצה לקיים את המצווה.
תגובות