כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך... בשם הרבי מפשיסחא אומרים שיש פסוקים שהדרש שלהם הוא הפשט. מדובר בפסוק על אויביך ברבים וכתוב "ונתנו" ביחיד. למה לא השתמשה התורה באותו לשון?
אלא
שמדובר על האויב הפנימי של האדם לכן נאמר בלשון יחיד.
ומבטיחה התורה שאם אדם יצא למלחמה בהכרח "ונתנו ה' אלוקיך בידיך". רק שאדם צריך להחליט לצאת למלחמה.
באותו אופן דרשני, מפרש הבן איש חי את המצווה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". ז"ל:
לא
תחרוש בשור וחמור יחדיו
נ"ל בס"ד יש אדם שדרכו לעשות פשר בין יצה"ט ובין היצה"ר
שפוסע על שתי סעפים וכמ"ש הרב שער החצר ז"ל באחד שהשחית והתעיב והיה
אוכל כל ימיו מאכלות אסורות נבילות וטריפות וכיוצא ורק ביום כיפור היה אוכל
מאכל היתר לעשות פשרה בין שני היצרים ר"ל יצה"ט יאמר ראה אני עושה
רצונך שתזהרני בכל יום לבלתי אכול מאכל אסור והנה היום איני אוכל אלא מאכל היתר
ולא יבא בפי בשר פיגול וליצה"ר אומר ראה הנני עושה רצונך לפרוץ גדר ולאכול
ביום כיפור ע"ש
והנה
ענין פשר כזה הוא מצוי הרבה אצל האדם בכמה עניינים ד"מ היצה"ט אומר לאדם שילך
לבית הכנסת להתפלל שם תפלה שלימה והיצה"ר אומר לו אל תלך ואל תתפלל והנה
הרשע הולך לבית הכנסת ומתפלל חצי תפילה ובהבלעה ופוסק בחצי ק"ש ומדבר עם
אחרים ומחטיאם גם שם מסתכל בנשים הבאים לשם
וליצה"ט
אומר הרי עשיתי רצונך שבאתי לבית הכנסת ולבשתי ציצית והתפללתי קצת בתפלה
וליצה"ר אומר עשיתי רצונך שחטאתי בכמה עונות בתוך בית הכנסת ובמקום המשפט שמה
הרשע ולא עוד אלא שהכשלתי אחרים בהיותי לובש הציצית ותפילין וכן כיוצא בזה עושה
פשר בין ב' היצרים בעניינים הרבה
והמשכיל
יבין כי בעל הפשר הזה ענשו יותר חמור מן ההולך אחר עצת היצה"ר לגמרי כי זה
שהוא מערב מצוה בעבירה נותן כח לסט"א לשלוט יותר ובזה יובן רמז הכתוב ובוצע
ברך נאץ ה' ר"ל בוצע זה בעל הפשר הנז' אע"פ שבירך ושבח את ה' ה"ז
נחשב נאץ ה' ולכן אמר בישעיה סי' נ"ו בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וכו'
ומ"ש מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו והוא כמבואר והנה כל פשרה היא
מתייחסת למדת השלום כי הפשרה עניינה הוא שלום אך זו הפשרה היא שלום שיש בתוכו
כ"ף שנעשה מכשול ועל זה אמר שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול ובזה יובן
דוברי שלום עם ריעהם שהם יצה"ט ויצה"ר לומר ליצה"ט עשיתי רצונך
וליצה"ר עשיתי רצונך ובאמת הם רעה בלבבם כי כל חשקם ורצונם לעשות רצון
היצה"ר ובשלום של פשר זה רוצים לחזק צד הרע יותר וכאמור:
ובזה
יובן לא תחרוש בשור וחמור יחדיו שור זה יצה"ט שהוא מין טהור ועוד כל חשוב
נקרא שור וכמ"ש רד"ק ז"ל ע"פ בכור שורו הדר לו וחמור זה
יצה"ר שהוא מין טמא ונקרא ג"כ חמור על שם החומר כי הוא שר החומר העכור
והכונה לא יבא האדם להשתמש בדברי שניהם כדי לעשות פשר ביניהם ועי"כ לא תלבש
שעטנז אותיות שט"ן ע"ז כי אם תערב מצוה בעבירות שמיעץ אותך הנה בזה אתה
מחזק השטן ותעשהו עז להשטין ולקטרג יותר שבזה נעשה צמר ופשתים יחדיו צמר רמז לחלק
הטוב ופשתים רמז לחלק הרע וכמ"ש חז"ל בענין קרבנות קין והבל וכנז' בדברי
רבינו האר"י ז"ל בסוד הצמר והפשתים ולכן כדי לדחותו מעליך צריך שתזהר
במצות ציצית וזהו גדלים תעשה לך שמצוה זו דוחה השטן וגם עושה מזכרת למצות ה' בלב
האדם ולז"א והסר שטן מלפנינו ומאחרינו כי בצל כנפיך הוא מצות הציצית תסתרינו:
אם
הייתי מוסיף דוגמא אקטואלית לרעיון של הבן איש חי, הייתי מביא את מאמר חז"ל
"האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" כי מי שסומך על החסד
שה' נתן לו לעשות תשובה, ובעקבות זה הוא מחליט לחטוא ולומר בסוף אחזור בתשובה –
אין מספיקים בידו לעשות תשובה. השטן משטין כל כך חזק כי המצווה עצמה גרמה לו
לחטוא.
האור
החיים הקדוש על הפרשה הקודמת מפרש את הפסוק: "כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו
וקם עליו" זה יצר הרע שהוא שונא ואורב, נראה בתחילה כאויב אבל אחר כך מפיל
חללים.
יצר
הרע יורד ומפתה עולה ומשטין. הוא מראה לאדם – עזוב מה זה חשוב המעשים שלך לא
חשובים.
יש
סיפור על המגיד ממזריטש שפגש לראשונה את הבעל שם טוב. המגיד היה תלמידו של הפני
יהושע. הוא היה למדן וחריף וכששמע סיפורים על הבעל שם טוב הסתקרן ורצה לתהות על
קנקנו. הוא ביקש אישור מרבו והרב הסכים. המגיד לקח עגלה וסוסים ויצא לדרך. כשהגיע
למקום של העל שם טוב דפק בדלת, הזמין אותו הבעל שם טוב להיכנס. הוציא לו שתייה
ואוכל, ושאל אותו מה עם הסוסים? הבאת להם תבן? אמר לו המגיד כן. שאל אותו הבעל שם
טוב, הבאת להם מספיק תבן? הם לא יהיו רעבים?
המגיד
התחיל להתייאש, בשביל זה הגעתי? כדי לשמוע על איש שמה שמעניין אותו זה התבן של
הסוסים.. הוא כמעט עמד ללכת אבל הבעל שם טוב אמר לו, רגע תישאר עוד מעט. הוא נשאר
ואמר לו הבעל שם טוב, אם כבר הגעת תן לנו פירושים מהאדרא. התחיל המגיד לדרוש,
להקשות ולתרץ. ולבסוף אמר לו הבעל שם טוב, ככה לא לומדים אידרא. שב ותלמד. הבעל שם
טוב עצם את עיניו, והתחיל לגרוס בעל פה את האידרא, "פתח רבי שמעון ואמר.. עת
לעשות לה' ... " כשסיים הוא ראה את המגיד שוכב מעולף על הרצפה. הוא העיר אותו
ושאל "מה קרה? הכל בסדר?" ענה לו המגיד, כן, רק מרגע שפתחת את פיך וגרסת
את האידרא ראיתי דמות מלאה אור יורדת משמים, עם זקן לבן ועטוף בגלימה לבנה. אמר לו
הבעל שם טוב זה היה רשב"י, הרי חז"ל אמרו "לעולם יהא בעל השמועה
עומד לפניך" אז זה מה שאני עושה. יש לי אמונת חכמים שזה קורה ולכן רשבי מגיע.
אבל אתם לומדים ורשב"י לא מגיע כי אתם לא מספיק מבינים כמה משמעותיים המעשים
שלכם..
היצר
הרע מנסה להמעיט מערך מעשינו, ואנחנו כנגדו אומרים – התפילה שלנו כשהיא בכוונה
יכולה לקרוע שמים, יכולה להרעיד עולמות. הלימוד שלנו בדרשה בשבת שווה זהב, ולכן גם
דיבור בבית הכנסת בשעת התפילה הוא חורבן גדול שצריך להיזהר ממנו.
לקראת
חודש אלול, נתחזק כולנו ברחמים בחשיבות של המעשים שלנו והמצוות שאנחנו כולנו
עושים. ונחתם לשנה טובה ומבורכת!
תגובות