בערב שבת בין השמשות

משנה אבות ה, ו

עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן:

פִּי הָאָרֶץ,

וּפִי הַבְּאֵר,

וּפִי הָאָתוֹן,

וְהַקֶּשֶׁת,

וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר,

וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת.

     וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

אַף הַמַּזִּיקִין,

וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה,

וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים:
אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

פי הארץ - פרשת קורח

פי הבאר - פרשת חוקת

פי האתון - פרשת בלק.

למה נבחרו דווקא ניסים אלו? למה אין פה קריעת ים סוף? עשרת המכות?

אפשר לומר שהמשנה מביאה דברים שנבראו בשביל שלבי המעבר. פרשיות קורח-בלק הן פרשיות המעבר בין דור המדבר לדור באי הארץ. בשלבי מעבר יש ייאוש "נפשנו קצה בלחם הקלוקל" נמאס לנו כבר ממה שיש כרגע ורוצים התחדשות.

ההתחדשות מובילה לשלב במעבר, בשלבים כאלה בין נס לטבע צריך משהו שהוא פלא כדי להביא לנו את הרצון לתקופה החדשה. מעין בריאה שנבראת בערב שבת בין השמשות. זה צריך להיות בריאה 'יש מאין' אבל בריאה. בריאה שהיא אמנם הופכת להיות חלק מהעולם הנברא אבל היא פלאית בפני עצמה. מביאה את האינסוף אל הסופי.