פרשת קורח מפגישה אותנו עם תופעת ההתפוררות. היא המשך טבעי לפרשת שלח לך, כאשר אין מטרה ברורה לאן ללכת, יש מרמור על החלטות המנהיג, וממילא גם ערעור על המטרה המשותפת אותה הציב "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו".
חוסר אמון בהנהגה מובילות להתפוררות העם. התחושה היא שיש צורך בהתקהלות מאולצת - "ויקהל עליהם קורח את כל העדה", צירוף של קואליציות שהביקורת על ההנהגה הוא הדבר היחיד שמאחד ביניהם.
במקרה כזה היכולת לאחד את דעת הקהל "ויקהל עליהם קורח את כל העדה" היא רק סביב טענות על ערכים וחברה "כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'" טענות של דאגה לחלש, אמפתיה לאלו שלא קיבלו מה שהיו יכולים לקבל. מצטרף לזה הלך הרוח של "משהו חדש מתחיל" צורך בהתחדשות והצבת הנהגה מחליפה.
לאדם מנהיג, יכולים להיות כיווני ביקורת רבים. וצריך להיזהר מלהיות "בעלי מחלוקת" עליו. הצעת חלופה להנהגה צריכה להתבסס על מטרה ערכית משותפת שמאחדת בין כל המבקשים להחליף את המנהיג. בקשת החלפה המבוססת מתחילתה על ביקורת על המנהיג, פגיעה אישית ממנו, או כבוד וקנאה, תתפורר ולא תצליח, הטענה לערכים במקרה כזה משמשת רק מעטפת ותירוץ כדי ליישב את לב החולקים שיש פה משו ערכי וכדי למשוך את דעת הקהל.
לאדם מנהיג, יכולים להיות כיווני ביקורת רבים. וצריך להיזהר מלהיות "בעלי מחלוקת" עליו. הצעת חלופה להנהגה צריכה להתבסס על מטרה ערכית משותפת שמאחדת בין כל המבקשים להחליף את המנהיג. בקשת החלפה המבוססת מתחילתה על ביקורת על המנהיג, פגיעה אישית ממנו, או כבוד וקנאה, תתפורר ולא תצליח, הטענה לערכים במקרה כזה משמשת רק מעטפת ותירוץ כדי ליישב את לב החולקים שיש פה משו ערכי וכדי למשוך את דעת הקהל.
ולכן אומר משה "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף".
החזרת הדבק המאחד בין העם צריך להתבסס על מטרה מאחד משותפת, ועל אמון במנהיג המייצג את המטרה הזו.
תגובות