(א) וּלְנׇעֳמִי [מוֹדָע] (מידע) לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז.
מלבי"ם: שהגם שנעמי לפי עניה עתה היה טוב לה אם היתה מבקשת משען לחם מבועז קרובה העשיר בחרה יותר שכלתה תביא לחמה מלקט עניים שזכתה לה התורה והוא כאלו היא פרנסתה ממתנת ה׳ בעת עוני מלפנות לקבל חסד מקרובה אשר היה מכירה בעת עשרה ובושה לגלות לפניו מחסורה
עקידת יצחק: ראתה בעוני חמותה ולא רצתה להיותו עליה למשא בפרנסתה. אבל הטילה משאה על עצמה
(ב) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נׇעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי.
רות יודעת שהיא נכריה, ושאולי יגרשו עניים נוכריים מן השדות. יש מספיק סיבות למה לא לתת לה ללקט את מתנות העניים. ולכן היא אומרת לנעמי אלכה - אחר אשר אמצא חן בעיניו. וגם זה אלך לקחת רק את הלקט ולא את הפאה או שכחת העומרים.
(ג) וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ.
הסיבה שרות הולכת אחרי הקוצרים זה משום שהם קוצרים את השדה, וזו מלאכה קשה ואחרי הקצירה יש לקט של אחד או שניים. כי אחרי הלקט הנערים קושרים ועושים עומרים. ואם נופל אחד או שניים הם לא מתעכבים עליו.
(ד) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהֹוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה.
מלבי"ם: כ״מ שנאמר והנה מורה דבר חדש, שבועז לא היה רגיל לבא אל השדה
קצת מזכיר את אליעזר שעומד על הבאר ומחכה לרבקה "והנה רבקה באה עם הצאן אשר לאביה".
(ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.
המלבי"ם שם דגש על המילה נערו הניצב על הקוצרים, שבועז חשב שרות היא נשות אחת מהקוצרים.
מלבי"ם: חשב שהיא אחת מנשי או מבנות הקוצרים, וחשב שהקוצר אישה או אביה גרש יתר העניים שתלקט היא לבדה.." ולכן שאל "למי הנערה הזאת, ר״ל למי מן הקוצרים האלה".
צריך לשים לב שהשאלה היא לא "מי הנערה" אלא "למי הנערה?"
ציגלר: חז"ל מתקשים בשאלה האם דרכו של בעז לשאול על הנערות שבאות לשדה?נראה שההתייחסות של בועז לנעמי היא חיובית, הוא הראשון ששם לה אליה. השאלה אינה על בועז אלא על שאר אנשי בית לחם שלא שמים אליה לב.מצאנו מספר הסברים לשאלה- א. בעז חי שנים רבות בבית לחם ומכיר את כל התושבים ולכן שם לב מיד שיש מישהי חדשה. ב. הוא שם לב שמתנהגת ע"פ כל כללי ההלכה, אוספת רק שני שיבולים ולא שלוש. ג. נראית שונה מבחינה חיצונית, היא לא נראית יהודייה.
(ו) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נׇעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב.
איך ידע הנער הניצב על הקוצרים שרות היא נערה מואביה שבאה עם נעמי משדי מואב?
אפשר אולי לומר שכוונת הנער הנצב על הקוצרים להסביר מדוע לא כדאי לקבל את רות שתלקט פה. קודם כל היא מואביה, דבר נוסף היא שבה עם נעמי משדי מואב אחרי שהם ברחו מלעזור לעם.
(ז) וַתֹּאמֶר אֲלַקֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט.
עוד אומר הנער לבועז רות מתכוונת לאסוף את העומרים אחרי הקוצרים, ולא להמתין שאחרי שהנערות יאספו את העומרים ואז אם ישכחו עומר היא תיקח. אלא עוד לפני השכחה היא מתכוונת לאסוף עומרים. ולכן היא עומדת מאז הבוקר ועד עכשיו כדי לשים לב מתי יש עומר שהקוצרים ישכחו.
שבתה הבית מעט - וחוץ מזה הוסיף עוד הנער גם מה שאספה בשביל חמותה שיושבת בבית אספה לה מעט. אפשר עוד לומר, שהשכחה של העומרים הוא דבר שקשה שיקרה כי זה חבילה שהיא גדולה יחסית, ורות עמדה מאז הבוקר כדי לראות איפה יש עומר ששוכחים. והנער מצידו אומר לבועז אנחנו אוספים היטב ובקושי שוכחים ולכן היא עומדת כל הבוקר וכשהיא תשוב לביתה היא תיקח אולי מעט שיבולים מפה.
ר"י קרא: ואמר את זה הנער לבועז שלא יקצוף עליו.
(ח) וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי.
ויאמר בעז אל רות -
ציגלר: בועז פונה אל רות בשמה, בלי תיאור שהיא מואביה וכד'. אדם שאכפת לו מהשמות יכול להקים את שם המת.
הלא שמעת - ספורנו: שהשדה שלי ובירכתי את הנערים בשם ה'. מלבי"ם: שהנצב על הקוצרים מלמד עלייך זכות.
אבל נראה לומר, בועז פונה לרות ומבקש ממנה בכל לשון של בקשה, תשמעי לי. אל תלקטי בשדה אחר, כאן תלקטי. ואל תסתובבי עם הנערים בשביל הלקט, אלא תלכי אחרי נערותי ותקחי
רות בהתחלה ליקטה אחרי הקוצרים, והיא ביקשה לקצור אחר אשר אמצא חן בעיניו, כדי שלא תהא עינו רעה בעניים המלקטים.
ובועז מדגיש לה כה תדבקין עם נערותי, אל תלקטי אחרי הקוצרים כי אם אחרי הנערות שאוספות את העומרים אחרי שערמו אותן בערימה.
(ט) עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נׇגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים.
עוד הוסיף בועז ואמר לרות, תבואי כל יום ללקוט וכשיסיימו שדה אחת תעברי לשדה אחר.
מהרי"ק: עיניך ולבך יהו אחר הקוצרים שלי ללקוט אחריהם בכל שדה ושדה אשר יקצורו.
(י) וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נׇכְרִיָּה.
רות מרגישה שבועז מתייחס אליה מעבר למה שהיא ציפתה. שהרי היא נכריה ומטבע הדברים גם אם מביאים מתנות עניים לאישה עניה, משתדלים שלא להתייחס באותו אופן לעניה שאיננה מעם ישראל. ועוד שגרמה להתבוללות לאחיין שלו. ובכל זאת בועז מתעלם מכך ומתמקד במעשיה הטובים של רות.
להכירני נכריה - כמעט אותן אותיות. אפשר להסתכל על אדם נכרי ולהתנכר אליו. ואפשר להכיר במעשיו הטובים.
(יא) וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
(יב) יְשַׁלֵּם יְהֹוָה פׇּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו.
(יג) וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ.
השוואה לחנה, שעלי דיבר על ליבה. השוואה לירושלים - נחמו עמי דברו על לב ירושלים. השוואה ליוסף שמנחם את אחיו ומדבר על לבם. יוסף ההקשר הוא כלכלה לאחים. וירושלים זה הקשר של גאולה.
השוואה לחנה שגם היא טובה לאלקנה מעשרה בנים וגם רות לנעמי טובה משבעה בנים. שתיהן נשים שעומדות מול כל העולם כדי להביא ילד ולתקן מצב דתי-חברתי-שלטוני בתקופת השופטים.
(יד) וַיֹּאמֶר לָהֿ בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.
לעת האכל - אחרי זמן מה שרות עדיין בשדה. הגיע זמן האוכל והיא מקבלת יחס מועדף לא רק בשתייה אלא גם באכילה. היא הופכת להיות חלק מהצוות של בועז.
גשי הלם - קריאה לבירור אצל שאול המלך "גושו הלום כל פינות העם" ששאול מברר מי אכל מהדבש.
ויצבט לה קלי - יש מפרשים לגנאי שנתן לה צביטה בשתי אצבעות כדי שלא תביא גם לנעמי. כי מול נעמי יש לבועז כנראה יחסים קשים יותר. הוא לא מדבר עם נעמי אף פעם בכל הסיפור למרות שהוא מכיר בכך שנעמי גיסתו נמצאת בבית לחם.
ויש מפרשים לשבח - שהוא נתן לה חלק גדול. שהרי אחר כך כתוב ותאכל ותשבע ותתר - משמע שהיא קיבלה הרבה אוכל מוכן שהספיק לה לשביעה וגם שהיא הותירה לחמותה.
(טו) וַתָּקׇם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ.
כעת בועז מצווה את הנערים להתייחס לרות לא כאחת המלקטות העניות, אלא גם בין העומרים תלקט. שתלקט יותר משלושה שיבולים.
(טז) וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ.
וגם תעשו עצמכם כאילו אתם שוכחים בכוונה מן העומרים הקטנים - הצבתים. ועזבתם - תפקירו שלא יתחייב במעשרות. בשכר "ותעזבי אביך ואמך" ציווה את הנערים לעזוב בשבילה את העומרים. ואולי זה רומז על עזוב תעזוב עימו.
(יז) וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים.
איפה שעורים היא כמות של עשרה ימים לאדם אחד. העומר עשירית האיפה הוא וזה היה המן שהספיק ליום אחד. עבור נעמי ורות זה כמו שבוע של אוכל.
(יח) וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשׇּׂבְעָהּ.
ותרא חמותה - נעמי מופתעת מאוד מהכמות שרות הביאה איתה.
אשר הותירה משבעה - אבל היא עוד יותר מופתעת מכך שרות מוציאה איתה ארוחה מוכנה. אשר הותירה משבעה.
(יט) וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז.
איפה ליקטת - רומזת על איפה השעורים.
ואנה עשית - לשון העשייה שחוזר פה יש שפירשו באופן שלילי, מרוב הכמות שהביאה איתה, נעמי חושדת בכלתה שאולי קיבלה את זה כאתנן על מעשה של זנות. אמנם קשה לפרש כך כי נעמי אומרת "יהי מכירך ברוך". כלומר היא לא חושדת במעשה לא טוב, אלא במעשה חיובי, שמישהו הכיר בה ובמעשיה.
מכירך ברוך - בועז הכיר ברות, למרות שרות נכריה. הברכות בין הדמויות שיש במגילה הן מוטיב מלווה. בועז מברך את הקוצרים, נעמי מברכת את בועז בעקיפין, בהמשך הזקנים יברכו את בועז. אולי זה מעשה מתקן לקללה שנעמי מרגישה שה' קילל אותה - המר שדי לי מאוד. התיקון לזה הוא ברכות שאדם מברך את חברו בשם.
(כ) וַתֹּאמֶר נׇעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נׇעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא.
(כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כׇּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי.
רות מספרת לנעמי שבועז אמר לה להמשיך ללכת אחרי הנערים שקוצרים את כל שדותיו של בועז.
ונעמי מדייקת טוב בתי כי תצאי עם נערותיו!
(כב) וַתֹּאמֶר נׇעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר.
ולא יפגעו בך - בתחילה אומרת רות לנעמי "אל תפגעי בי לשוב מאחריך", ובזכות זה נעמי דואגת לה ואומרת לה "ולא יפגעו בך בשדה אחר".
(כג) וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ
הפרק מסתיים בכך שרות דבקה בנערות בועז ולא בנערים של בועז. כי ככה חמותה אמרה לה.
יש פה אולי מעט מתח שמתגלה בין נעמי לרות. בתחילת דרכה רות דבקה בנעמי, במגמה להביא לה זרע והמשכיות. ולכן רות רומזת לנעמי שהיא מעוניינת להכיר את הנערים של בועז לדבוק בהן. אבל נעמי עצמה כבר מתכננת משהו אחר, היא לא רוצה רק שלרות יהיה ילדים, היא רוצה שרות תקים את שם המת על נחלתו, ושזה יקרה דרך בועז.
מצד רות היא מלקטת עד כלות קציר החטים וקציר השעורים ותשב את חמותה - כלומר, הייתה לה ציפייה להכיר אחד מהבחורים וכבר לא לשבת עם חמותה אלא לשבת בבית בעלה. אבל אחרי ששמעה בקול חמותה ו"כלה קציר עבר קיץ ואנחנו לא נושענו". רות לא מוצאת לה חתן.
נעמי שמה לב לקושי של רות. ובפרק הבא היא מתייחסת לזה.
תגובות