בפרשיות האחרונות אנחנו מוצאים התייחסות לארץ ישראל בתור ישות עמצאית –ושבתה הארץ שבת לה' (בהר), אז תרצה הארץ את שבתותיה (בחוקותי).
בשירי ארץ ישראל מתקופת ראשית הקמת המדינה ניתן לשמוע בשירים התייחסות אל הארץ כאל אהבה בין איש לאישה.
"על הדבש ועל העוקץ על המר והמתוק... האיש השב הבייתה מן המרחקים.. השיבני ואשובה אל הארץ הטובה" שירה של נעמי שמר.
שירים אלה הם לא לחינם, יש בהם רוח נבואית. ניתן להבחין בזה בהיווצרותו של השיר 'אוויר הרים צלול כיין' ששרה נעמי שמר לכבודה של ירושלים ערב שחרורה ועד היום זהו השיר המרכזי של יום ירושלים.
בשנה האחרונה, אנחנו חווים מלחמה ארוכה. קרית שמונה מלאה בנזקים, המוצבים בצפון עם חורבן גדול והמושבים עם הרבה בתים שכבר אינם ראויים למגורים. וככל שעובר הזמן אנחנו שואלים מה יהיה עם הצפון? מה עם המפונים? מתי יחזרו הבייתה?
השאלה האמיתי צריכה להיות במבט אלוקי – מה ה' רוצה מאיתנו?
צריך להתבונן בזה שה' כאילו מביא עלינו גלות בתוך הארץ.. ה' ישמור.
התופעה הזו של התעוררות שה' מחזיר אותנו לתקופות קודמות היא לא חדשה. היא מופיעה כבר בימיו של אליהו הנביא. בתקופתו עם ישראל עבד עבודה זרה. מלך ישראל מביא לפה את איזבל בת אתבעל מלך צידונים וזו מכניסה לכאן מאות נביאי בעל ואשרה שמטיפים לעם את תרבותם. כתוצאה מכך עומד אליהו ואומר "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" שנה עוברת ועוד שנה ואט אט ארץ ישראל הופכת להיות מדבר, אין נחלים, אין מעיינות אדמה חרבה ויבשה.
בשלב זה יוצאים אחאב וסגנו לסיבוב חיפוש אחר מקורות מים לבהמות. בדרכם הם פוגשים את אליהו הנביא וסוף דבר אליהו מעביר את העם מעין מתן תורה מחודש.
מה אליהו הנביא התכוון להעביר לעם בהחלטה שתהיה בצורת?
עם ישראל קיבל את התורה במדבר. תכף נציין זאת בחג השבועות. ורק אחרי שקיבלו תורה יכלו להיכנס לארץ. רק אחרי שעם ישראל יצא למדבר והתנקה מתרבות המצרית, הוא יכול היה להיכנס לארץ ישראל. אליהו הנביא אומר לעם, חברים יקרים, אם לא תתעוררו להתנקות מתרבויות זרות אנחנו נצטרך להוציא אתכם שוב למדבר ולקבל תורה. אז לא תצאו לגלות פיזית אבל כן נביא את המדבר לארץ ואז תקבלו תורה מחודשת.
גם אנחנו חווים מעין חוויה דומה - הקב"ה מחזיר אותנו לתקופת הגלות. היהודי הנודד, האנטישמיות, צרות סבל רודפים אותנו ואנחנו שואלים אנה אנו באים. בורא עולם מה אתה רוצה מאיתנו?
הגלות הזו אולי מכוונת אותנו לשוב לערגה לארץ כמו אהבת איש לאישה. להתגעגע אל היישובים, המושבים, לראות בזה התיישבות מחדש בארץ. אהבת איש לאישה. שכחנו בשביל מה הגענו לפה ארצה מהגלות - תכף נקבל תורה וניזכר שכל תכלית ישיבתנו בארץ היא להפיץ תורה בעולם, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
ירושלים עיר הצדק קריה נאמנה, צריכה להפיץ לעולם כולם תורה, מדע, חכמה, צדק, מוסר, פילוסופיה, כלכלה כן, וגם להיות אומת הייטק אבל זה בסוף. קודם עיר הצדק קריה נאמנה.
והארץ ניתנה לנו, לא בשביל שנהיה פה אומת הייטק אלא שנקים פה אומה של תורה, שיוצאת ממנה הוראה לכל העולם – כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
תגובות