הכרת הטוב

למה קוראים למידה הזו הכרת הטוב?

ברוב הפעמים יש כל כך הרבה טוב לידינו. רק שאנחנו לא מתייחסים אליו. לא כי הוא לא קיים אלא כי אנחנו לא מרגישים שהוא נצרך.

יש שירות שהוא מובן מאליו. למשל, פינוי הזבל כל שבוע, או אנשי תיקון המים ואחזקת הגינון. זה מובן מאליו שזה יהיה שהרי אי אפשר בלעדי זה. רק כאשר עולה צורך הכרחי בטיפול בדבר אז אנחנו מבינים את השירות.

רק אם הדבר לא הכרחי שיהיה בקביעות, אז כשמישהו עושה אותו מודים מכל הלב. למשל, אישה שיולדת והשכנות נותנות לה אוכל. 

גם מישהו שאנחנו משלמים לו עושה לנו טובה. למרות שהוא עושה את זה "כי הוא חייב - הרי אני משלם לו", בסוף הוא עושה לי טובה.

ולכן הכרת הטוב, משמעותה פשוט להכיר שמישהו עושה לנו טוב. להכיר בכך שהאישה עשתה כביסה, להכיר בכך שהבעל עשה קניות. 

הכרת הטוב, לא מלשון להוקיר תודה. אלא להכיר בעולם שיש טוב שהוא מובן מאליו.


תוספת הבהרה שנכתבה בעקבות דברים שכתב הרב אודי רט:

פרשת בחקתי:

"מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתו"

(משלי יז' יג')

"הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ"

(מסכת שבת י:)

"הַכָּרַת טוֹבָה הִיא הָעַמּוּד הַמּוּסָרִי הַיּוֹתֵר גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב, שֶׁכְּשֶׁיִּתְפַּתֵּחַ כָּל צָרְכּוֹ בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם יִהְיֶה עוֹזֵר מְאֹד אֶל הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי"

(הרב קוק, עין איה שבת יד)

----

כְּפִיּוּת טוֹבָה לֹא רַק שֶׁמְּקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם,

אֶלָּא הִיא גַּם מְקַלְקֶלֶת אֶת הַיְּסוֹדוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הָאָדָם,

וְסוֹפָהּ כִּי הַמַּבָּט מֵצֵר וּמְצַמְצֵם, אֹכֶל וּמְאַכֵּל בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה.

הַכָּרַת הַטּוֹבָה, הַכָּרַת הַתּוֹדָה, הַהַכָּרָה בַּחֲסָדִים וּבַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים.

מְחַבֶּרֶת וּמְקָרֶבֶת, מַגְדִּילָה אֶת הַחִבּוּר בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.

אֲבָל לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ, מַגְדִּילָה, אֶת הַטּוֹב וְאֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם עַצְמוֹ,

וּמְמַלֵּאת אוֹתוֹ בְּאוֹר, חֶסֶד וְטוֹב.

שבת שלום, מחנה שורה, אודי.

תוספת שלי לדבריו:

יישר כוח הרב!

בדיוק דיברתי על זה אתמול בשבע ברכות של בני זוג.

לאחרונה, תוך כדי שירות המילואים האחרון, קצת יותר התבהר לי המושג הכרת הטוב. 

הרבה פעמים משתמשים בזה בתור הכרת תודה, שהכוונה (וכך היא גם במקורות) לזכור את הטוב שנעשה לי ולומר עליו תודה. או להיות מחויב אליו. כמו משה רבנו שמכיר טובה למים. הכרה = להכיר ב.. כמו שמכירים במדינה פלונית.

 

אבל במושג עצמו הכרת הטוב יש חידוש. הרבה פעמים יש טוב מסביבנו, רק שאנחנו לא מזהים אותו כי הוא מובן מאליו. למשל, מישהו פעם התייחס לעובדה שכל שבוע לפחות פעמיים בשבוע עוברת משאית שמפנה לנו את הפחים ליד הבית? להכיר טובה במשמעות הזו זה כפשוטו להכיר ולזהות שיש טוב מסביבנו. 

ובצבא, יש מערכת שמתפקדת, יש בה כל כך הרבה טוב ולא מובן מאליו. רק צריך להכיר בזה שיש מישהו שעושה משמרות בשביל לדאוג לאוכל, מים, שירותים, שמירה הגנה... לזהות את הטוב הזה.

אגב יש פסוק נוסף במשלי: "משיב רעה תחת טובה, איוולת היא לו וכלימה"