כסף וערכים - פרשת בהר

הפרשה שלנו היא פרשה כלכלית - עוסקת במבנה כלכלי חברתי. 

החידוש המרכזי של הפרשה בא ואומר - והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ. כלומר, גם אם צברת נכסים עד אינסוף זה לא יישאר רק לך. בורא עולם מנהל את העולם ומעביר מאחד לשני. גם בני ישראל לא ימכרו לעבדים - כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. אדם מישראל שעובד בשכירות אצל חבר או אפילו עבד אצל אדון אינו נחשב לעבדו כי לי בני ישראל עבדים.

הבסיס לכסף הוא ערכים - על מה אתה מוכן לשלם?

באחת משיחות הצבא שהיו לי אמר אחד החברים בחצי צחוק על עצמו - "כסף זה לא מטרה בחיים, הרבה כסף זה מטרה בחיים", למען האמת רובנו חיים ככה. אך האם המשפט הזה הוא נכון? לא סתם אותו בחור קצת צחק על עצמו כי באמת גם הרבה כסף זה לא מטרה בחיים. הכסף הוא אמצעי שמשמש למטרות ערכים.

כך למשל, על פי הפסוקים אצלנו בפרשה: וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו

נאמר בהלכה שאדם כשקונה חפץ יש להעדיף קנייה מיד יהודי ולא מיד גוי, וכן כשמוכר חפץ עדיף שימכור ליהודי ולא לגוי שנאמר "עמיתך". בכלל מכירת חפץ חל גם הכלל של העסקת פועל. יש להעדיף העסקת פועל יהודי מאשר העסקת פועל גוי.

ועל אף שהיהודי עולה יקר יותר בכל זאת יש להעדיף את היהודי. אך עד כמה צריך להעדיף פועל יהודי? האם זה גם במחיר שיעלה פי 2 ופי 3?

זו שאלה מרכזית בכל הסיפור הזה. לפני שנשיב על השאלה ברור שיש פה תשלום על ערכים. הבחירה להעסיק יהודי ביוקר על פני העסקת גוי בזול היא שאלה של תשלום על ערכים. כמו שאדם נותן תרומה לאדם עני כך אדם נותן תרומה לטובת אדם מהמעגל הקרוב אליו כדי להקים אותו על רגליו ולתת לו פרנסה.

הפוסקים שהתייחסו לעניין העסקת פועל יהודי הציבו ערך נוסף - ערך השמירה על הלאומיות. בעקבות ערך זה פסק הרב עוזיאל שיש להעסיק פועל יהודי גם עם המחיר לדבר יהיה פי 2 ו3 מפועל גוי. 

אמנם שיטתו לא נפסקה להלכה לרבים, אלא בעל עסק צריך להתחשב גם בנושא היציבות הכלכלית של העסק שלו. והנה יש פה ערך נוסף - "חייך קודמים לחיי חברך". 

אבל על כל פנים מוסכים שיש להעדיף פועל יהודי גם אם מחירו יהיה גבוה בשלישי ולדעת המקילה אם יהיה גבוה עד שישית. 

לסיכום - כסף לא מטרה בחיים, גם הרבה כסף אינו מטרה בחיים. כסף מסמל ערכים. והערכים הם בהחלט מטרה בחיים.