שר הצבא התרווח בכיסא המלכותי בארמון, והחל לכתוב במרץ. היה זה לאחר שהמלך הפליג לביקור בארץ רחוקה, ומינה את השר הבכיר למלא את מקומו בינתיים. רק דבר אחד הוא לא ידע: השר הוא נוכל ערמומי, שפועל אך ורק לטובת עצמו. 'יש להעביר כשליש מאוצר המלך למשרדו של שר הצבא... וגם להעביר לסמכותו את הטיפול במכרות הזהב וביהלומים...' רשם השר בחיוך זדוני. אחד המשרתים הביט בו מהצד, וראה כיצד הוא מנסה להשתלט על אוצרות הממלכה.
'אסור לך לעשות זאת!' קרא המשרת לשר הצבא, אך הוא לא הקשיב. 'הקשיבו לי! שר הצבא מנסה לקחת לעצמו אוצרות!' ניסה המשרת לשכנע שרים אחרים, אך גם הם לא הקשיבו. הם דווקא חשבו שהשר עושה עבודה לא רעה.
לבסוף פנה המשרת ליועצו האישי של המלך. 'אתה בוודאי תבין', אמר לו, 'שר הצבא מנצל את העדרו של המלך, כדי להרוויח כסף וזהב לעצמו. איך אפשר להתווכח איתו? איך אפשר לשכנע את כולם שההחלטות שלו אנוכיות ומזיקות?' היועץ הזקן, למוד הניסיון, הביט בעיני המשרת. 'אל תנסה להתווכח', אמר לו. 'במקום זאת, החזר מהר את המלך. הפנה את מאמציך כדי להשיג אותו, לשלוח אליו מכתבים, להשיב אותו במהירות האפשרית!'
המשרת הזדרז, שלח איגרת בהולה אל המלך, ותוך כמה ימים – המלך חזר לארמון, מהר מהצפוי. ברגע שהמלך הופיע בארמון, השר הנבוך קרע לגזרים את כל הפקודות שכתב, ויותר לא העז להרים ראש...
לפעמים אנו מנסים להיאבק מול הרע. מול מידות רעות בתוכנו, או מול דעות שליליות של אנשים אחרים )כמובן אין הכוונה לאויבים ועמים רשעים, שמולם יש להילחם ממש(. לעיתים הדרך הטובה ביותר להיאבק ברע היא לגרום לאור האמת להופיע. כשאור ה' מופיע, דרך תורתו וההליכה בדרכיו, הרע מתברר כשקר ומסתלק, וממילא נשאר רק הטוב.
תגובות