טקטיקות סותרות - פרשת בשלח

 

הפרשה פותחת בשתי טקטיקות של בחירת מסלול צבאי.

 הראשונה - לא ללכת דרך רצועת עזה פן ינחם העם בראותם מלחמה. למרות שהעם יוצא חמוש, הוא לא ערוך ללחימה

 השניה - דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות. כלומר, חזרו אחורה כדי לגרות את פרעה לרדוף אחריהם.

 האם שתי הטקטיקות לא סותרות זו את זו?? אם העם עלול להינחם בראותם מלחמה אז למה לגרות את פרעה? ואם הסיבה לגרות את פרעה היא כדי להיכבד בפרעה, אז למה לא להיכבד בפלשתים??

 תשובה של אביגיל שמחי:

כי ה' רצה שיהיה מידה כנגד מידה למצרים. הם זרקו את התינוקות לים, גם ה' רצה להטביע אותם בים.

הכיוון הוא – איכבדה בפרעה ובכל חילו. יש עניין להטביע דווקא את פרעה כדי להוכיח את ניצחונו של ה' על המצרים.

 שבועת ארונו של יוסף

קריעת ים סוף הוא רגע גדול הוא דרש מעם ישראל אמונה גדולה מאוד. כהכנה למעשה קריעת ים סוף, מופיעים פסוקים חשובים. הם מסבירים מדוע לא להיכנס דרך ארץ פלשתים, מדוע ה' סיבב את עם ישראל והטעה את פרעה, ומופיע שם עיסוקו של משה בארונו של יוסף.

מדוע הפסוק הזה חשוב לכאן?

"כי השבע השביע"

גם אם יציאת מצרים הייתה ברורה כדבר הכרחי לעם. ברגעים של בלבול, של חוסר מוצא, עלולים העם להתחרט ולסוב על עקביהם. בשביל זה באה השבועה, השבועה נאמרת ברגע של אמת ברגע של בהירות – צריך לצאת ממצרים ויהי מה. השבועה מחייבת את האדם לעמוד בדיבורו למרות הקושי וחוסר המוצא.

כך גם בענייננו, יצאנו למלחמה מול חמאס. נשבענו להכריע ולהשמיד אותו. גם אם קשה והמוצא רחוק – אנו נדרשים לעמוד בשבועתנו. כי כך מחייבת האמת. אין לנו ברירה. אי אפשר לסגת אחורה.

 

תגובות