הוי מתלמידיו של אהרון

 בפרשת שמיני אנחנו מוצאים שלוש התנהגויות מעוררות השראה של אהרון:

1. כששני בניו מוטלים מתים, משה מגיע לאהרון ומנסה לנחם אותו ואהרון - שותק. מקבל עליו את הדין.

2. כשמשה כועס עליו, על כך ששעיר החטאת נשרף ולא נאכל, אהרון מגיב בצורה שנשמעת מאופקת וסלחנית. הוא שואל בצורת שאלה: "הייטב בעיני ה'?" האם לדעתך זה יהיה בסדר?

נתאר לעצמנו מצב שבו אנחנו יודעים שאנחנו צודקים, ומישהו פונה אלינו בהאשמה - למה עשית כך וכך?

כמה קשה זה להתייצב, לעמוד בסלחנות ולהגיב בצורה מתונה.

מאיפה הכוח של אהרון לשאת את המצבים האלה, להגיב באיפוק ובאיזון?

ההתנהגות השלישית אולי עשויה לתת כיוון.

3. בתחילת הפרשה אנחנו פותחים את היום השמיני למילואים. לאחר ששבעת ימי המילואים עברו ואש לא ירדה מן השמים, חושש אהרון שכל הדבר הזה בגללו. בגלל החטא שחטא בעגל הקב"ה לא רוצה בקרבנותיו.

בשלב זה פונה משה אל אהרון: "קרב אל המזבח" - למה אתה בוש, לכך נבחרת.

שואל החתם סופר איזו מן תשובה היא זו. אהרון מתבייש בגלל חטאו, זה לא יעזור לפנות אליו ולומר לו - 'מה אתה מתבייש?' כי הוא אכן מתבייש. 

מדייק החתם סופר ומסביר. משה אומר לאהרון - "לכך נבחרת" דווקא בגלל הבושה שיש לך היא זו שמניחה אותך במקום הזה שמכפר על עם ישראל. ויש פה שני שלבים:

1. כי מי שחש את עצמו שאינו ראוי. הוא באמת יהיה מסוגל לעשות את העבודה בענווה, בצניעות ובדיוק.

2. כי עבודת הכפרה על עם ישראל חייבת לעבוד מלמטה. אהרון שחטא בעצמו הוא זה שיכול להבין את לב האדם החוטא ולומר לו - אחי אני לא שלם יותר ממך, גם אני מגיע מהמקום הזה. בוא נעשה תשובה ויתכפר לנו החטא.

"חטאתי נגדי תמיד"

אהרון שחטאו ניצב לפניו תמיד, אולי זה גם מה שנותן לו את הכוח להגיב באיפוק כששני בניו מתים. הוא באמת מרגיש לא ראוי, ומה שה' מביא עליו הוא מקבל את הדין. כנראה זה חלק מכפרת העוונות.

וכך גם כאשר משה כועס עליו, הוא מרגיש מתבייש בעצמו ולכן מגיב באיפוק ובאיזון.