פרשת בשלח - האומר שירה בכל יום

לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו שאלה כנה:

איך יכול להיות שעם ישראל שר שירה כל כך גדולה על הים – ומיד לפני כן ומיד אחרי כן מתלונן?

אם השירה כל כך עוצמתית, איך היא לא מחזיקה לאורך זמן?

כדי להבין את זה, נלך רגע להתחלה:

"ויהי בשלח פרעה את העם" – וכי פרעה שילח? הרי הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים!

המפרשים מסבירים כאן רעיון עמוק:

הקב"ה שתל בלב פרעה תחושה שהוא זה שהחליט. הוא בחר, הוא שלט, הוא שחרר.

אבל בפועל – הכל היה מכוון מלמעלה.

ולכן, כשהקב"ה מסובב את ישראל במדבר וגורם לפרעה להתחרט, הוא פתאום אומר:

"מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו".

כלומר – האדם בטוח שהוא מנהל את המציאות, אבל הקב"ה כבר הוביל אותו לשם.

על זה נאמר: "יושב בשמים ישחק" –

הקב"ה "מחייך" על המבט שלנו מלמטה, על ההתלבטויות, החרטות והתחושות שלנו,

כשהוא כבר יודע את התמונה השלמה.

אבל יש גם פסוק אחר: "אז ימלא שחוק פינו" –

רק בעתיד, גם אנחנו נצחק.

נביט אחורה על החיים שלנו ונבין איך הכל התחבר, איך כל סיבוב היה מדויק.

וזה בדיוק מה שקורה על הים.

כשהעם עומד מול הים – הוא מבולבל, מפוחד, לא מבין כלום.

למה יצאנו? למה אנחנו מסתובבים? למה המצרים רודפים אחרינו?

אבל אחרי קריעת ים סוף – פתאום הכל מתבהר.

הם רואים את המצרים על שפת הים, ומבינים:

אהה… בשביל זה הכל קרה.

ואז – "אז ישיר משה" – מתפרצת שירה.

השירה לא נובעת מזה שלא היו קשיים,

אלא מזה שפתאום רואים את המשמעות של הקשיים.

ומכאן מגיע המסר הגדול לחיים:

רוב הזמן – אנחנו עדיין עומדים על שפת הים.

לא מבינים למה דברים קורים, מתלבטים, מתחרטים, שואלים.

אבל המדרגה הגדולה היא לעצור לרגע,

ולומר לעצמנו: גם אם אני לא מבין עכשיו – יש כאן הנהגה.

אין טעויות. לא בהחלטות שלי, לא במסלול שלי.

המקום שאני נמצא בו, האנשים שסביבי, הבחירות שעשיתי –

הכל חלק מתמונה גדולה יותר.

וכשאדם מצליח לחיות עם התודעה הזאת –

הוא כבר מתחיל לשיר, אפילו לפני שהוא מבין.

וזה הסוד של מי שאומר שירה בכל יום:

לא לחכות ל"סוף הסיפור",

אלא ללמוד לראות שגם באמצע – יש יד שמכוונת את הכל. 

-------------------------

שירת הים היא התרוממות רוח גדולה של העם. חז"ל אמרו כל האומר שירת הים בכל יום נמחלים לו כל עוונתיו.

אבל כשאנו רואים את עם ישראל מתלונן לפני ומתלונן אחרי אנחנו שואלים – מה כל כך נפלא בזה?

כדי להשיב על השאלה נפתח בשאלה נוספת שהמפרשים שואלים על תחילת הפרשה:

ויהי בשלח פרעה את העם – וכי פרעה שילח? היה צריך לומר בצאת ישראל ממצרים כי ה' שילח את ישראל ממצרים! (אברבנאל, אור החיים הקדוש ועוד)

אלא שהקב"ה שתל בלב פרעה מחשבה שהוא החליט על שחרור ישראל ממצרים, ולכן כאשר ה' מצווה את ישראל להסתובב במדבר ולהיות נבוכים, זה גורם לפרעה לומר לעצמו – אך... איזה טעות עשיתי. מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו..

כלומר, ה' שותל בלב פרעה רגשות ותחושות כאילו הוא בחר ועשה. אבל באמת ה' יושב בשמים וצוחק.

יש לנו שני פסוקים: יושב בשמים ישחק. מה הפירוש יושב בשמים ישחק?

ה' צופה מלמעלה ויודע מה יהיה ולכן כשרואה את האדם מתחבט ומתלבט עם רגשותיו והחלטותיו הוא צוחק כי הוא אומר לעצמו אני כיוונתי אותך לאן שכיוונתי אז למה אתה מתחרט ומתלבט?

פסוק נוסף "אז ימלא שחוק פינו" זאת אומרת רק לעתיד לבוא אדם יבין מה קרה לו והוא יצחק על כל מאורעותיו. גם בשירת הים יש לנו "אז ישיר משה" לעתיד לבוא. כיום אנחנו לא יודעים מה עובר עלינו, אבל לעתיד לבוא אנחנו נדע ונבין שהכל היה מכוון משמים.

כשבני ישראל עומדים על שפת הים הם לא מבינים שמצרים רודפים אחריהם, הם לא מבינים שה' מסובב אותם כדי שמצרים ירדפו אחריהם ואחר כך הם יראו אותם מתים על שפת הים. אבל אחרי שזה קורה הם מבינים – אהה, בשביל זה הכל קרה. ולכן הם מתעלים למדרגה של שירת הים של ה' ימלוך לעולם ועד.

המציאות שאדם מסוגל לעצור באמצע החיים שלו ולומר כל ההחלטות שהחלטתי ואני מרגיש שהחלטתי הם באמת הכל סיבוב של ה' את המציאות שלי. ולכן אין טעויות בחיים שלי, לא בחרתי את האישה בטעות, ומקום המגורים שלי הוא לא טעות, והעבודה שלי היא לא טעות. הכל מכוון ולהכל יש סיבה. ולכן צריך לומר שירה.

וזה המעלה של אדם שאומר שירה בכל יום.

-------------------