מתוך התבוננות בפרשה, אפשר להעלות שתי תובנות יסודיות ומרכזיות מאוד. אחת מהתובנות נותנת לנו מסר תרבותי כללי לציבור, והתובנה השניה היא תובנה אישית לכל אחד ואחד מאיתנו.
"ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלהים ובמשה למה
העליתונו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה
בלחם הקלוקל"
האם באמת לא היה לישראל לחם ומים? יש להם את המן! יש
להם את באר מרים! מאכלים שהם כולם נס.
עוד נשאל, למה ה' שולח בעם דווקא את הנחשים? ועוד יותר מזה, הנחש עצמו הופך להיות סמל של רפואה! למה שלא ישים את מעט מן בצנצנת וישים כמה אבנים שיסמלו באר ואותם יעמיד על נס!
נחזור מעט אחורה לתלונה הראשונה של העם בפרשה. גם שם
העם מעלה טענות שצריך להבין מה השורש שלהן:
"ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן...
ולמה העליתונו ממצרים ... לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות"
והטענה הזו לא ברורה. ברור שהמדבר הוא לא מקום זרע תאנה ורימון. הרי משה הבטיח להם להכניס אותם לארץ ישראל. הם עצמם לא רצו להיכנס לארץ. המרגלים עוד איכשהו אמרו שארץ ישראל היא זבת חלב ודבש. אבל כאן העם חושב שהמדבר הוא תחנה הסופית ועל בסיס זה מתלוננים על משה!! הם מייצרים הנחת יסוד, מייצרים אמת מדומה ועל סמך הנחה זו מתלוננים על משה. מאיפה ההנחה הזו מגיעה להם?
הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים טענה דומה, מופיעה בפרשה
הקודמת. פרשת קורח. שם משה וכל עדתו מתקהלים לערער על מנהיגותו של משה עצמו. עד
עכשיו היה תלונות נגד ה', תלונות על הסבל במדבר. אבל פרשת קורח סמכותו של משה
מתערערת. מול קורח, משה יכול עוד לשאת ולסבול את הטענות. יש מעין אמת בדבריו הוא
מחפש ג'וב ונותן גם סיבה הגיונית לכאורה. אבל כשמגיע לדתן ואבירם הם מגיבים בחוצפה
ועזות, ועוד יותר מכך מייצרים מציאות מדומה בעיני העם. מייצרים שיח ונרטיב כאילו
משה הוא זה שהוציא אותם מארץ זבת חלב ודבש. הם טוענים שמשה שקרן!!
אם נגדיר בתמציתיות: יצירת אמת מדומה
כדי לקדם אינטרסים אישיים – זהו ארס הנחש.
כיצד מתרפאים מהארס הזה?
"והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – הזיהוי שיש
פה ארס של נחש הוא הצעד הראשון בלזהות שיש פה משהו שאין לקבל אותו כאמת מוחלטת
ומוסכמת. הוא רק צד אחד ותמונה אחת של האמת המלאה. ומעליו יש את המבט לשמים
"בשעה שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים".
אם מזהים את השפה הזו, יותר קל להבחין בכך שיש פה רק
צד אחד של התמונה.
פעמים אין ספור אדם עובר כל מיני מתחים. זה יכול להיות
בעבודה, עם האישה, עם השכנים או עם חברים. והוא מרגיש צורך לפרוק ולשתף, הוא פונה
לחבר או לבן זוג ומספר לו מה קרה.
האם מותר לגבר להקשיב לאשתו שמבקשת לספר לו דברים שקרו לה בעבודה? האם זה לא לשון הרע?
ההלכה אומרת שמותר ואפילו מצווה להקשיב ולשמוע. אדם
מלא במטען, מלא בצורך לפרוק את כל הקיתונות שיש לו. אם הוא לא יפרוק הוא יאצור
בבטן ואז זה יתפרץ בצורה לא מבוקרת.
מצד שני ההלכה אומרת שאסור להאמין לסיפור!!
זה בדיוק העניין של ארס הנחש. הנחש הוא סמל ללשון הרע
"אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון". שמיעת הסיפור מצד האחד,
בפרט כאשר מדובר במתיחות מתמשכת, שאז ככל שיש יותר הזדמנויות מפגש ומתחים ככה
התמונה מצטיירת כיותר אמיתית.
ולכן, מה שצריך לעשות זה "וראה את הנשוך
וחי!" לזהות שהאמת שהצטיירה לי פה מול העיניים מצד אחד שסיפר ושיתף היא רק
תמונה אחת. זה רק צד אחד של הסיפור. זה לא כל הסיפור ויש גם צד שני. כשמזהים את
הנחש יודעים להסתכל למעלה ולשעבד את הלב לאביו שבשמים.
תגובות