תחילת
חייו של יעקב הוא מתואר "יושב אוהלים". וזה אכן נכון לתקופת חייו
הראשונה של יעקב. אך מאז שבא במרמה ולקח את הברכות הוא נאלץ לקום ולנדוד. וכל
ניסיון התיישבות שלו כלל בתוכו צרות וייסורים. ברח לך אל לבן אחי חרנה 'וישבת'
עימו ימים אחדים. כך חשבה אימו. אותם ימים אחדים התארכו לעשרים ואחת שנה. אשר יסכם
אותם בתום התקופה "זה לי עשרים שנה בביתך.. ותחלף את משכורתי עשרת
מונים".
בפרשתנו
אנו מוצאים את יעקב נוסע כל הזמן, ובכל תחנה הוא נתקל בקושי וייסורים. מיד בכניסה
לארץ הוא יפגוש את עשיו, פגישה שכולה מלאה ביראה ופחד, דאגה שמא כל מה שבנה והקים
- יבוא עשיו ויכה ויחסל הכל. "פן יבוא והיכני אם על בנים".
עשיו
רואה שיעקב במסע והוא מציע ליעקב "ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", בוא
נמשיך במסע ביחד אבל יעקב מסרב. הוא מנסה להתיישב בשכם: "וְיַעֲקֹב נָסַע
סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת". אבל כשהוא מבקש להתיישב בעיר שכם, "ויקן
את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור.." קופצת עליו רוגזה של דינה.
ולאחר
מכן ממשיך יעקב בהוראה משמים "קום עלה בית אל ועשה שם מזבח..." ואומר
רש"י – הסיבה שקרה לך מה שקרה עם דינה היא מפני שלא הזדרזת לקיים את נדרך.
"קום עלה. לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך".
בחלק
הזה של הפרשה אנחנו מוצאים תיאור מסע של יעקב ובניו בלשונות הדומים למסעות בני
ישראל במדבר. יעקב מצווה את בניו להיטהר ולהסיר את אלוהי הנכר, ואז הוא חונה בבית
אל ושם במקום הזה הוא בונה מזבח. וה' פונה אליו, משנה את שמו לישראל ונותן לו את
ברכת הארץ וברכת הזרע. ואז נאמר "ויעל מעליו אלוקים במקום אשר דיבר
איתו" העלייה מעליו מזכירה את עליית הענן מעל המשכן במסעותיו. והביטוי
"המקום אשר דיבר איתו" אשר חוזר שלוש פעמים מזכיר לנו את המקדש
"המקום אשר יבחר ה'". וכמו שאמרו חז"ל 'האבות הן הן המרכבה'.
וכמעשה
אבות סימן לבנים, בכל מסע של האדם, בכל מקום ותפקיד שהוא נמצא נכונו לו משימות
ותיקונים שהוא צריך לבצע אותם. גם כאשר אלה משימות קשות הכרוכות בייסורים, ואם
הצליח לראות את עצמו כשליח ה' שעליו לעשות בכל מקום את התיקונים הנדרשים ממנו אזי
הריהו כמרכבה לשכינה.
תגובות