בשמים, סמים, סמנים, סממנים - הבדלים לשוניים

 שיעורי הספורנו

וההפרש שיש בין ׳סמים׳ ל׳בשמים׳, כי כשאמר ׳בשמים׳ – ר״ל שיקח הכח והריח לבד, ולא החומר, ובאמרו ׳סמים׳ – רוצה שיקח גם החומר. ולכן בשמן המשחה קראם ׳בשמים׳, שלא היה רוצה לבד הריח, ובקטורת קראם ׳סמים׳, שהיה נכנס בו גם החומר.
ומה שאמר בשמן המשחה (פסוק כג) ׳קח לך בשמים׳ ולא אמר ׳סמים׳, והרי בשעת הלקיחה היו עם החומר, והיה לו לומר ׳קח לך סמים׳. יש לומר שאף בשעת הלקיחה רצה שיקחום לשם בשמים לבד, ר״ל לשם הריח שבהם לבד ולא לשם חומרם:

רשב"ם
בשמים ראש – חשובים, כדכתיב: עם כל ראשי בשמים (שיר השירים ד׳:י״ד). ונראה בעיני, כי ״בשמים״ גידולי אילנות, כדכתיב: הפיחי גני יזלו בשמיו (שיר השירים ד׳:ט״ז). אבל {״סמים״} מיני שרף אילן או דברים שמוציאין מן הקרקע

הואיל משה - ר' משה יצחק אשכנזי (חכם איטלקי מהמאה ה-18)
סמים – נראה לי שיש הפרש בין סמים לבשמים כדרך שיש בלשון איטלקי בן Droghe ובין Aromi, וכל בשם סם ולא כל סס בשם, שכן יאמרו סס חיים וסם המות, ולא יאמרו בושם חיים, על כן כתב כאן סמים ולא בשמים לפי שאין ריח כולם עָרֵב, כמו שאמרו חז״ל על החלבנה הידועה אצלם. ולפי זה אנו צריכים לפרש תיבת סמים כפי מדרש רבותינו ז״ל.

הנצי"ב
סמים – ״סם״ נקרא שאינו ניכר מה בתוכו, כלשון הגמרא ׳סימא הוא אוצר׳, והיינו, תערובת כמה מינים כתושים נקראת ״סמים״.

רש"ר הירש
סמים – בפירושנו לבראשית (יא, ו) עמדנו על הקירבה בין השרשים ״זמם״, ״צמם״ ו״סמם״, ומקירבה זו למדנו ש״סמים״ הם חומרים שאפילו כמות קטנה מהם היא רבת כח והשפעה. בפסוקנו מציין ״סמים״ חמרים גדושים בכח ריחני.


לסיכום:
ספורנו - בשמים זה הריח בלבד וסמים זה גם החומר.
רשב"ם - בשמים זה גידולי אילנות, ואילו סמים זה שרף של האילן או דברים שמוציאין מן הקרקע.
הואיל משה - בושם זה ריח ערב, אבל סמים לא כולם ריחם ערב.
נצי"ב - סם זוהי תערובת כתושה שלא ניכר וגלוי מה יש בה.
רש"ר הירש - סמים זה חומרים שאפילו כמות קטנה מהם יש לה השפעה גדולה.