כי תשא - שבירת הלוחות

 בס"ד

מפקח במשרד החינוך נכנס לבית ספר באמצע שיעור תורה וביקש לבחון את התלמידים. "תלמידים יקרים, מי שבר את לוחות הברית"? כולם שתקו. המפקח שאל שוב: "אני רוצה לשמוע מי שבר את הלוחות". יוסי התלמיד הצביע: "המפקח, אני מבטיח שזה לא אני. לא יצאתי מהכיתה בהפסקה". המפקח ההמום פונה למורה ומבקש לשמוע את דעתו על דברי התלמיד. - "יוסי הוא ילד טוב ואם הוא אומר שלא היה מעורב בשבירת הלוחות, אני נוטה להאמין לו". נסער רץ המפקח למשרדו של המנהל ומספר מה קרה בכיתה. "עזוב, אומר המנהל, כמה מחיר הלוחות? בית הספר ישלם את הנזק"...

בשעה שמשה מקבל את ההודעה על העגל קורה דבר מפתיע. הוא נמצא למעלה בשמים ושומע את העידכון המסעיר. הקב"ה מודיע לו חד וחלק "הניחה לי ויחר אפי ואכלם..." משה עוד נשאר בשמים ומתפלל ומצליח לבטל את הגזירה "וינחם ה' על הרעה".

תיאור קצרצר ביותר, תפילה קצרה וגם מחילה קצרה. ואז מגיע תיאור כפול רק ארוך יותר. בתיאור הארוך משה יורד למטה אל העם, רואה את העגל ואז שובר את הלוחות. ולא מובן המעשה של משה.

אם המעשה הזה נעשה מתוך כעס על ששמע את סיפור העגל, מדוע משה לא שבר את הלוחות כבר למעלה בשמים?? וכיצד בכלל אדם שובר לוחות בחמת זעם, והרי זה בל תשחית? ומילא היה זה חפץ רגיל זה לוחות הברית, מה עשה לך ספר התורה שככה אתה שובר אותו?

בחיים שלנו אנחנו נעים בין שתי קצוות: בין שמירה על הקריירה האישית, על העבודה, על ההתפתחות שלי ומימוש הרצונות הפרטיים לבין הדאגה לאלה המופקדים תחת אחריותנו. זה יכול להיות הילדים שלנו, הלקוחות שלנו, הסובבים אותנו בכלל. 

דילמה דומה קיימת בנוגע לשמירה על חוקים. אנחנו יכולים לומר לילד שבא לבית הכנסת שישמור על השקט, אבל אם נקפיד על החוקים יותר מידי בקפדנות הילד עלול להישבר ובכלל לא להגיע. בלי חוקים אין סדר ויש בלאגן, אבל אם נשמור על החוקים יותר מידי אנחנו עלולים לאבד את מושא השמירה שלנו - הילד. החוקים נועדו לשמור על הילד ולא שהילד ישמור את החוקים..

משה רבנו כששובר את הלוחות הוא בעצם אומר - עלי נאמר תורה ציווה לנו משה, משה קיבל תורה מסיני. בשבילי זו הקריירה, זו הנצחיות. אבל אם עם ישראל לא יקבל את התורה ורק אני אשאר כלום לא שווה. אני מוכן למסור את כל הקריירה שלי את כל השליחות שלי ולא לאבד את עם ישראל שבשבילו היה הכל. התורה קדמה לעולם, אבל העולם נברא גם בשביל ישראל שנקראו ראשית. הם גם קדמו לעולם. מי קודם למי? צריך לעבוד במקביל.

כדי להמחיש את העובדה הזו סיפור מרתק על הבבא סאלי. 

מסופר על בבא סאלי שעלה לארץ ממרוקו. במרוקו הוא היה צם שבעה ימים. לא עניין אותו כלל העולם הזה. הוא הסתגר בעליית הגג ולמד. ברגע שעלה לארץ הלו לפנות אליו הציבור בשאלות וברכות. הוא מצא את עצמו כמעט ולא לומד. בשלב זה הוא שולח הודעה לרבי מלובאוויטש שיושב בניו יורק ושואל אותו כך:

“לכבוד קודש הקודשים, עמוד העולם, אור ישראל ותורתו, שלא קם כמותו, שר התורה והוראה, אהוב בשמים ובארץ, מורנו ורבינו הרב מנחם מענדל מליובאוויטש, הנני עבדך הקטן ישראל,

עליתי ממרוקו לארץ ישראל, ואנשים כאן לא נתנוני השב רוחי, באים אלי בכל שעות היום והלילה, ונבצר ממני לעבוד את ה’ כאשר היתה באומנה עימי, ימים ולילות שלא ביטלתי מן התורה רגע אחד.

ועתה נפשי בשאלתי אם אוכל לבוא אליך לארצות הברית לגור על ידך בקרבת מקום, ואסתר מעיני כל איש.

קיבלתי עלי שמה שיורני מורנו הרב אעשה, כיון שהוא עמד העולם, וכך הכריזו עליו בשמים”.

תשובתו של הרבי אל הבבא סאלי:

“הרב הגאון, הרב החסיד, בנם של קדושי עליון, ענף עץ אבות, מנהל עדתו במישרים, בר אוריין ובר אבהן שלשלת היוחסין כו’ וכו’ מורנו הרב רבי ישראל שליט”א…

כיון שזיכה ה’ יתברך את כבוד הדר גאונו להיות איש כללי ומנהיג בישראל, אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, הנה בטוח שניתנו לו גם כן הכוחות…

בהיות כבוד הדר גאונו שליט”א בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט”א הצמאים לדבר ה’ ומשתוקקים לקבל הוראות בעבודת ה’ יתברך, וקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוה, הנה זו תפקידו חובתו וזכותו…

זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כבוד הדר גאונו שליט”א אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו ה’ יתברך, ובאוצרות-מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור…

בכבוד, הוקרה והערצה”.

לא רק אנחנו חיים בהתלבטות הזו. גם גדולי עולם כמו הבבא סאלי התלבטתו בין הסתגרות אישית לעבודה ציבורית. ברור שהדילמה שלהם לא מתקרבת לכוונות שלנו. שם גם הלימוד שלהם נועד להגן על כל עם ישראל, אבל יש פה מימד דומה של התפתחות אישית לעומת שבירת הלוחות העצמיים, או מיעוט בלימוד תורה אישי בשביל מסירות לעם ישראל.

הרב סולובייצ'יק מחדש חידוש נפלא. הוא אומר שבסוף הפרשה כמשה רבנו יורד מההר עם הלוחות השניים קורן עור פניו. שואל הרב סולובייצ'יק למה בפעם הראשונה כשמשה ירד לא קרן עור פניו? למה רק בפעם השניה? ומשיב, שבפעם הראשונה כשהוא יורד עם הלוחות, משה הוא רק רב, תלמיד חכם שלמד תורה. אבל ברגע שהוא השליך את הלוחות במסירות לשמור על עם ישראל, הוא הופך להיות רבי של כולם. ברגע שהוא מוסר את עצמו בשביל הציבור אז ניכר שהוא באמת מנהיג שיכול להוביל את העם ולהיקרא משה רבנו.

 

לכולנו יש את הרגעים האלה שבו אנחנו מרוכזים ברצונות האישיים שלנו, אבל אנחנו צריכים לשים לב להתעניינות גם בילדים. לאהוב אותם למרות שהם לא עושים את רצוננו. למרות שהם לא הולכים בתלם, לאהוב אותם כי זה החמצן שלהם, להקדיש להם 5 דקות ביום של קשר אישי.