פרשת משפטים - לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית

 אור החיים הקדוש:

"קשה אם כבר צוה שיהרסו וישברו אותם מה מקום לצוות על כריתת ברית עמהם, ועוד איך יוצדק לכרות ברית לאלהיהן, ואם על עבודת עבודה זרה הוא אומר מאי איריא בכריתת ברית?

אכן כוונת הכתוב הוא לומר שאין אוסר כריתת ברית עם האומות אלא כל עוד שהם ואלהיהן עמהם אבל אם כפרו באלהיהן אין איסור לזה אמר לא תכרות להם ולאלהיהם פירוש כשיהיו להם אלהיהן ברית.

ונתכוון גם לומר כי הכורת ברית לעובד עבודה זרה כאלו כרת ברית לעבודה זרה עצמה מב׳ טעמים. האחד כי סופו ליכשל כמאמר הסמוך פן יחטיאו וגו׳ כי תעבוד. והב׳ כי בחינת העבודה זרה תתלבש בעובדיה ובזה נמצא שכורת ברית גם לאלהיהן רחמנא ליצלן.."

שלושה עקרונות טומן האור החיים הקדוש בדבריו:

1. כריתת ברית עם העמים עובדי עבודה זרה בארץ עלולה להביא את יושבי הארץ ללמוד ממעשיהם. וגם מעשים שאינם עבודה זרה מפורשת כמו לבישת בגדים וגילוח וכיוצא בזה גם הם יש בהם שמץ עבודה זרה. (עיין אור החיים הקדוש לעיל פסוק כד)

2. עצם ההסכמה להשאיר אותם כאן עם הדעות שלהם. זו הסכמה כביכול שלנו לכך שתהיה עבודה זרה.

יש בשני עקרונות אלה לימוד אלינו - כריתת ברית ליושבי הארץ שאינם מקבלים את מרותם של ישראל על הארץ, כמוה ככריתת ברית לעובדי עבודה זרה. ומשתי סיבות: האחת - אנו עלולים ללמוד מדעותם וממעשיהם. והשניה - אנו עלולים להסכים איתם שלא כל הארץ שלנו. 

3. העיקרון השלישי שאומר האור החיים הקדוש - אם עובדי עבודה זרה יכפרו בעבודה זרה אפשר יהיה להשאיר אותם פה. ובהשלכה אלינו - אם היושבים בארץ יקבלו את מרות ישראל וריבונותו על אדמתו אפשר יהיה להשאיר אותם כאן. וזה התנאי היחידי!

בדומה לכך: שלוש איגרות שלח יהושע - הרוצה להשלים, יקבל על עצמו לכפור בעבודה זרה יעלה מס וישלים. ושאינו רוצה שילך לו או יצא להילחם.

כך אנו פונים לאויבינו ואומרים. הרוצה לקבל מרותנו, יקבל ויישאר. ומי שלא רוצה שילך לו או ילחם וימות.