משה נשלח על ידי ה' להוציא את ישראל ממצרים. שבעה ימים לוקח לה' לשכנע את משה לצאת לדרך.
משה מקשה: אולי ישראל לא יאמינו לי.. אני כבד פה וכבד לשון.. אם ישאלו אותי מה שמו מה אומר להם?
הוא מקבל שלוש אותות וכמעט יוצא לדרך אלא שברגע האחרון הוא פשוט מרים ידיים ואומר "שלח נא ביד תשלח"..
בסוף מתקבלת פשרה ואהרון מצטרף לשליחות. הם נכנסים יחד לפרעה, באים אליו ומציבים לו עובדה "שלח את עמי ויעבדוני" הם מרככים את זה במעט צניעות ואומרים - 'רק נעשה על האש קטן במדבר ונחזור' - אלא ששום בקשה לא מתקבלת על פרעה. התגובה נחרצת "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח".
אפילו יותר מזה, העם נדרש לתת הפעם עבודה כפולה. גם לעמוד באותה מתכונת לבנים וגם לייצר את הלבנים בעצמם. ומכאן שטענת השוטרים כלפי משה ואהרון טענה מוצדקת "הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" סכנת החיים שהכנסתם אותנו מתוך רצון לצאת לאיזו הרפתקאה.. מה חשבתם לעצמכם?
בשלב זה שאלתו של משה ממש מתבקשת "למה הרעות לעם זה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה..." במילים שלנו - אמרתי לך אל תשלח אותי.
לכאורה שאלתו של משה צודקת. אמנם אם נוסיף להתבונן בה נגלה שיש בה כמה רמות של הבנה, וכמה רמות של התייחסות שגם רלוונטיות אלינו.
הראב"ע שואל על משה - והרי אמר לך ה' שפרע לא ישחרר את ישראל, אז למה משה מתפלא?
ומיישב, נכון. אמנם נאמר שפרעה לא ישחרר אבל לא נאמר שפרעה יכביד את העבודה. ובעצם זה רק מחזק את שאלתו של משה.
לאור דבריו של הראב"ע מפתיעה הביקורת שמשה סופג במדרש:
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" – אמר לו הקב"ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין! הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך. ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" – בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים מרובים, בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליצחק: "גור בארץ הזאת … כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" – בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים", ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב: "הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה" – בקש מקום לנטוע אוהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי. ולא שאלוני מה שמי כשם ששאלת אתה. ואתה, תחילת שליחותי שאלת: מה שמך, ולבסוף אמרת: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה"
למרות הקושי הגדול נדרש ממשה במצב הזה להתעלות על עצמו, להתעלות על האשמות המוצדקות שהוא חוטף ולא להרהר אחר מידותיו של ה'.
רבנו חננאל מפרש ששאלתו של משה היא שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו. בתנ"ך יש כמה וכמה דמויות ששאלו את השאלה הזו: איוב, ירמיה, חבקוק. איוב ששאל בצורה נוקבת ודורשת תשובות מה' קיבל גם תשובה מנמיכה - "איפה היית ביוסדי ארץ" אינך מבין הכל. חבקוק ששאל מתוך הגנה על ישראל קיבל נבואה מרשימה.
כנראה ששאלות כאלה על הנהגת הבורא תלויות בגישה שבה השואל מגיע.
דברים אלה נכתבו בזמן מלחמת חרבות ברזל. שיתפתי בקהילה שתי שאלות שדומות לשאלתו של משה. האחת - מתריסה והשניה עמוקה ומלמדת זכות.
במלחמה ניתנו לחיילים ציציות, חצי שקל שישימו בנעל לתרום אחרי המלחמה וכל מיני סגולות. ונשאלתי על ידי חייל גולני שסיפרתי לו שייתכן ויהיו חברים שישמו ציציות ויהרגו. והוא שאל: "רגע אז אולי בעצם זה לא עובד... אולי אין משמעות להתחזקות הזו?"
שאלה כזו, נשאלה לא אחת על ידי שורדי שואה. והיא משפיעה עד לדור השני והשלישי - איפה אלוקים היה בשואה מדוע הוא לא הציל את הצדיקים שלו? לרבים מהם מסקנתם היא שכנראה אין אלוקים ואין השגחה.
שאלה שבאה לשאול על הנהגת ה', שאלה נוקבת שדורשת תשובות היא באמת שאלה שלא מביאה לטוב ולא נענית בטוב. אולם, יש פעמים ששאלות על הנהגת ה' נועדו ללמד זכות על עם ישראל
אני זוכר בשבועיים הראשונים למלחמה כאשר הכאב עוד היה טרי טרי, שאלתי את עצמי שוב ושוב - למה בורא עולם? למה עשית לנו את זה? הרי עם ישראל הוא עם צדיק!!
נכון, יש הרבה תשובות שחלקן אפילו מודיעיניות למה קרה האסון הזה. בגלל הפילוג, בגלל שהזנחנו את הביטחון, שזילזלנו באויב וכיוצא בזה. אבל מבחינה מוסרית עדיין יש מקום לשאול - בורא עולם למה עשית לנו את זה? לא מגיע לנו!
זאת שאלה שלא באה להרהר על מידותיו של ה' ולערער על הנהגתו, היא באה לקבוע עובדה לשפוט משפט - "בורא עולם אולי באופן הפשוט עם ישראל יכול להיראות למי מבחוץ כעם מפולג. אבל באמת באמת אנחנו עם של צדיקים אין עוד צדיקים כאלה בשום מקום ובשום דור. אנחנו הדור הכי צדיק בעולם."
עצם לימוד הזכות הוא זה שפועל לטובה על עם ישראל. הוא כמו חובת מחאה שקיימת, אבל לא כלפי מציאות רעה שמתרגשת לבוא בעולם, אלא כלפי פרשנות לא טובה שלכאורה יכולה להיות על עם ישראל.
תגובות