צירוף למניין של אלה עומדים מחוץ לבית הכנסת

* מוצב שבו מבנה בית כנסת קטן, האם ניתן לצרף למנין את העומדים מבחוץ?

* האם כאשר יש מנין מתפללים בתוך ביהכנ"ס, צריכים שאר החיילים להידחק לתוכו בכדי שיחשבו לחלק מן הציבור או שמא רשאים להתפלל סמוך לו?

* בית כנסת שהתקלקל בו המזגן, ואנשים רוצים להתפלל בחוץ באוויר הפתוח, והחזן נשאר עם קצת מהאנשים בבית הכנסת. האם מצטרפים למניין?

* תפילה בסוכה, כאשר 9 בפנים ואחד בחוץ

פסחים פה:

מן האגף ולפנים כלפנים המן האגף ולחוץ כלחוץ החלונות ועובי החומה כלפנים.

גמ׳: אמר רב יהודה אמר רב ווכן לתפלה ופליגא דריב״ל דא״ר יהושע בן לוי זאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים

מאירי פסחים פ"ה::י"ב

אע"פ שבמשנתנו אמרו שמאגוף ולחוץ כלחוץ לענין תפלה נחלקו במן האגוף ולחוץ אם כלחוץ אם כלפנים שלדעת רב כלחוץ ולדעת ר' יהושע כלפנים 

ואף הפוסקים נחלקו בפסק זה ופרשוה גדולי הרבנים (רש"י) לענין צרוף עשרה ונמצא לפירוש זה שלדעת הפוסקים כרב כל שהוא מן האגוף ולפנים מצטרף לעשרה ומן האגוף ולחוץ אינו מצטרף 

ויש פוסקים (תשובה סוטה לח,ב, או"ז) כר' יהושע שאמר שאף מחיצת ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים שאין פרגוד ננעל בפני הקב"ה והכל גלוי לפניו ואף מן האגוף ולחוץ מצטרף

 ויש שואלין בה (תוס' ד"ה וכן לתפילה) והרי אמרו בערובין פרק גגות צ"ב ב' צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן כלומר שהרי צבור שהוא עיקר הוא בגדולה שהיא עיקר גם כן ושליח צבור שהוא בקטנה נחשב כאלו היא עמהם אבל אם צבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן שהצבור עיקר ושליח צבור שהוא בגדולה אינו נחשב כאלו הוא עמהם אלמא שהמחיצה מפסקת:

ומתוך כך י"מ (או"ז ח"א ק"ש סימן ה) שזו שבעירובין הוא שנאמרה לענין צירוף כגון שאין במקום ששליח צבור לשם וכל שיש מחיצה בנתים אין מצטרפין אבל זו שבכאן נאמרה לענין שהיחיד עומד בחוץ יכול לענות לקדיש וקדושה והרי שיש במקום ששליח צבור לשם עשרה ויוצא בה ידי חובת תפלה צבור וקדיש וקדושה וברכו ושאר דברים שאין נאמרין ביחיד ולדעת האומר כלחוץ אינו יכול לענות אע"פ ששליח צבור יש עמו עשרה ואינו יוצא ידי חובת תפלת צבור והלכה כר' יהושע וכן כתבוה ופרשוה גדולי המפרשים (ראב"ד בתשובות הרשב"א ח"ג סימן רפו) 

והוא שאמרו בברכת כהנים במסכת סוטה ל"ח ב' שאף אותם שיש מחיצה בנתים בכלל הברכה ואפי' לא נפרצה לה ושאין שם פתח ואפי' רחוק ממנה כל שקולו של שליח צבור נשמע לשם ולענין צירוף מיהא דוקא בצבור בגדולה ושתהא האחרת נפרצת לה במלואה או שהפרצה ביתר מעשר ואלמלא כן אע"פ שיש שם פתח אין בה צירוף וכל שכן מבית לעליה ויש לפרש שאף זו לענין צירוף לומר לדעת ר' יהושע שכל שהוא תחת הפתח ואע"פ שהוא מן האגוף ולחוץ מצטרף הא לענין יציאת ידי חובת תפלת צבור כלם מודים שכל שקולו נשמע יוצא בו ידי חובתו ואע"פ שלענין פסק אפשר שכך הוא לענין פירוש מיהא אינו נראה שאם כן היה לו לומר אף מן האגוף ולחוץ לענין תפלה כלפנים ולא היה לו להחליט ולומר אפי' מחיצה של ברזל ושמא כנגד מחיצת הדלת אמרה ודרך גוזמא אמר שאפי' היתה של ברזל הואיל והוא תחת פתחו של אותו בית ואע"פ שעומדת לינעל מצטרף:

ולחכמי הדורות ראיתי שפרשו גם כן זו של ר׳ יהושע לענין צירוף אלא שדעתם שלא נחלק ר׳ יהושע אלא על העומד כנגד הפתח בחצר שלפני הבית כדין שתי חבורות האוכלות בבית אחד ומקצתם רואים אלו את אלו שמצטרפין שלדעת רב הפתח מפסיק ואינו כשתי חבורות שבבית אחד ולר׳ יהושע כיון שדיורי הבית בחצר כבית אחד הוא וכל שמקצתן רואין זה את זה מצטרפין ואע״פ שהפתח עומד לינעל על זו הוא אומר אפי׳ מחיצה וכו׳ וכמו שפרשנו אבל כל שהם בתים חלוקים שכותל מפסיק אע״פ שפתח פתוח ביניהם הואיל ודיורין חלוקים הם אין מצטרפין לעולם וכי ההיא דעירובין תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין אחד בגדולה ותשעה בקטנה אין מצטרפין ואף זו דוקא בחצר קטנה שלפני הבית או שהוא בתוך הבית אבל שני בתים לא אע״פ שפתח פתוח ביניהם ואע״פ שלענין זימון בשתי חבורות שהזכרנו שמצטרפין אמרו בתלמוד המערב לשני בתים נצרכה כבר פרשוה שם כשנכנסו מתחלה לכך ר״ל שצמרו ניזיל ניכול נהמא בדוך פלן וכל שהוא כן ורואין מקצתן אלו את אלו מצטרפין הא תפלה דוקא בבית אחד כדרך שהזכרנו ואף לענין זמון הם מפקפקין בה ממה שאמרו שם אלין דבי נשיאה מה נתעבד לון כבית אחד או כשני בתים אם היה דרכן לעבור אלו על אלו מזמנין אלמא כל שני בתים אין מצטרפין וכן ראיתי עוד שם ר׳ ברכיה מקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא ומזמן על אלין ועל אלין ומ״מ מבית לחצר מצטרפין אף אם החצר גדולה שדיורי בית בחצר לעולם ונראה שאף לתפלה כן וזו שבערובין בששתיהן חצרות ולדעת זה לקדיש ולקדושה וליציאת ידי חובת תפלת צבור ודאי עונה ויוצא אלא שאף הם ראיתי [שהשוו] את זו לזו לומר שאינו יכול לענות שום דבר שבקדושה ואין הדברים נראין:

גגין ועליות שבירושלים לא נתקדשו בקדושת העיר לאכול בהן קדשים קלים וכן גגין ועליות שבעזרה לא נתקדשו בקדושת העזרה לאכול בהם קדשי קדשים אא״כ היו הגגות שוות לקרקע העזרה ושמא תאמר אם כן מהו שאמרו כזיתא בפסחא והללא פקע איגרא כלומר שמרוב ההמיה שהיתה שם באכילת כזית מן הפסח ובקריאת ההלל דומה כאלו הגגים מתבקעים שהדבר מוכיח שאוכלין היו את הפסח בגגים אינו כן אלא בקרקע היו אוכלין וקורין את ההלל בגגות ואע״פ שאמרו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ופרשו בו אפיקו מאני כלומר שלא יעקרו מחבורה לחבורה לומר הוציאו כליכם מכאן ונלך לאכול עוד בחבורה פלונית ענינה לאכילה אבל שלא לאכילה כגון לקריאת ההלל רשאי ומ״מ עליות שבהיכל נתקדשו שנאמר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו ואת גנזכיו ועליותיו וחדריו ובית הכפרת וכתוב הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כלומר שהכל היה במראה הנבואה ולא עוד אלא שעליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס בו פעם אחת בשנה ביום הכפורים לקטורת ולהזאת בין הבדים ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין אלא פעם אחת בשמיטה לראות מה היא צריכה לחזק את בדקה ועל זו אמרו דרך תימה על מי שהקשה מן ההיכל לשאר המקומות שבבית אטו מהיכל ניקים ונותיב כלומר וכי עומד אדם להקשות מן ההיכל לשאר המקומות שאני היכל דכתיב ויתן דוד לשלמה וכו׳ על הדרך שביארנו:

טור-שולחן ערוך אורח חיים נ"ה, יג

(יג) צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַעֲשָׁרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם, וְהָעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁסוֹגֵר הַדֶּלֶת בִּמְקוֹם [שָׂפָה] פְּנִימִית שֶׁל עֹבִי הַדֶּלֶת, וְלַחוּץ כְּלַחוּץ

בית יוסף שם

(ו) וצריך שיהיו כולם במקום אחד וש״צ עמהם זה מתבאר מתוך מה שיבא בסמוך:

(ז) והעומד תוך הפתח מן המשקוף ולפנים וכו׳ בס״פ כיצד צולין (פסחים פה:) תנן מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ ופירש״י אגף קרי כל מקום הגפת הדלת ...

 ואע״ג דאמרינן עלה בגמרא ופליגא דריב״ל דאמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים וכתבו התוס׳ דמשמע בפ׳ ואלו נאמרים (סוטה לח:) דהלכה כריב״ל ובפ׳ כל גגות (עירובין צב.) משמע דמחיצה מפסקת לצירוף ומתוך כך פירשו בענין אחר מ״מ גם הם מודים דמחיצה מפסקת לצירוף מההיא דפ׳ כל גגות וא״כ לדידהו מן האגף ולפנים כלפנים וכו׳ הוי לתפלה אליבא דכ״ע.

(יד) מִי שֶׁעוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵינֵיהֶם חַלּוֹן, אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ כַּמָּה קוֹמוֹת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב אַרְבָּעָה, וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנָיו מִשָּׁם, מִצְטָרֵף עִמָּהֶם לַעֲשָׂרָה. {הַגָּה: גַּגִּין וַעֲלִיּוֹת אֵינָן בִּכְלַל בַּיִת, וְהָעוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֵינוֹ מִצְטָרֵף (ר״י נ״ג ח״ז).}

(טו) אִם מִקְּצָתָן בִּפְנִים וּמִקְּצָתָן בַּחוּץ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר תּוֹךְ הַפֶּתַח, הוּא מְצָרְפָן.

בית יוסף:

ואם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וש״ץ תוך הפתח היה אומר א״א ז״ל שהוא מצרפן נראה שלמד כן מדין צירוף לזימון שאם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן כמו שיתבאר בסי׳ קצ״ה בס״ד:

טור-שולחן ערוך אורח חיים קצ"ה:ב' הלכות זימון

 אָכְלוּ מִקְּצָתָן בַּבַּיִת וּמִקְּצָתָן חוּץ לַבַּיִת, אִם הַמְבָרֵךְ יוֹשֵׁב עַל מִפְתַּן הַבַּיִת, הוּא מְצָרְפָן

כף החיים ס"ק עג

[סעיף יד׳] מי שעומד אחרי בהכ״נ וכו׳. מי שביתו אחרי בהכ״נ וביניהם חלון קטן הנשמע משם כל מה שאומרים. המתפלל שם חשיב כמתפלל עם הצבור. מלכי בקדש דף קי״ב יעו״ש שהאריך. מחב״ר אות ט׳. זכ״ל אות צ׳. ועיין לקמן בדברינו לסי׳ ץ׳ אות פ״ג ואות פ״ד:

עה) שם ומראה להם פניו משם מצטרף וכו׳. כתב מהריק״ש בהגהותיו ע״ז וז״ל ואפשר דלא דמי לעומד מן האגף ולחוץ דהתם יכול ליכנס בלי טורח ולא נכנס. א״נ הכא במכניס ראשו מן החלון מיירי עכ״ל והביאו מחב״ר אות ח׳. 

ודע דבהא שכתב הש״ע דבמה שמראה להם פניו מצטרף נחלקו האחרונים בכוונתו. יש אומרים דאינו די במה שמראה פניו אלא צריך שיוציא ראשו מן החלון לבהכ״נ. ויש אומרים דבמראה הפנים בלחוד סגי ומצטרף אעפ״י שאינו מכניס ראשו. עיין ב״י ומחב״ר שם. ונראה שדעת המחב״ר ז״ל נוטה כדעת האומרים דבמראה להם פנים לחוד סגי. והרב זר״א ח״א סי׳ יו״ד האריך והעלה דהעיקר כהאומרים דצריך שיוציא ראשו מן החלון אבל בראיית פנים בלבד אינו מצטרף יעו״ש. והביאו עיקרי הד״ט סי׳ ג׳ אות ב׳ וכן העלה הרב מהר״י חזן בס׳ חק״ל ח״א סי׳ כ״ז והב״ד סידור בי״ע בדיני הקדיש אות מ׳ וכתב וכן עיקר למעשה יעו״ש וכן נראה להחמיר

(עח) אם העומדים בואראנדאדו הנז' וכן העומדים בעזרת נשים אינו בנקל להם לירד לבהכ"נ או לת"ת ומשתדלים להראות להם פניהם מלמעלה נראה דיש לסמוך בזה על המקילים ומצטרפין. מחב"ר אות יו"ד יעו"ש. והביאו ש"ץ דף פ"א ע"א, זכ"ל שם, שע"ת שם, סידור בי"ע שם אות מ"ג. וכתב שם בי"ע וז"ל וכבר כתבתי לעיל דהחק"ל העלה עיקר דאין ראיית פנים מועיל כלל לענין צירוף וא"כ אין להקהל כלל אף בשאינו בנקל לירד לבהכ"נ ולא יהיה אלא ספק יש להחמיר מספק כמו שנראה מתוך דברי השכנה"ג דיש להחמיר בענין צרוף כי יש ספק עכ"ל. ועיין מש"ל אות ע"ה:

 ס"ק עט - פסיקה שמתאימה לתקופת הקורונה:

בלאזאריטו שנוהגים בערים האלה (ר״ל מקום ששומרים מפני עיפוש האויר) אם יש ב׳ כתות שם שאינם יכולים ליגע זה בזה ויש ששה בבית אחד וארבעה בבית אחד והם חלוקים במספרם הרי אלו מצטרפין כיון שרואין זה את זה. מחב״ר אות י״א יעו״ש. והביאו זכ״ל שם. שע״ת שם. בי״ע שם. אמנם הרב מהר״י חזן בס׳ חק״ל סוף סי׳ כ״ט הביא דברי המחב״ר אלו וכתב דאין נ״ל לסמוך ע״ז להצטרף בלאזאריטו בשני בתים ורואים זה את זה יעו״ש. והביאו בי״ע שם