שבע פעמים בפרשה (מתוך 12 בכל התורה כולה) מופיע הביטוי המקום אשר יבחר.
בפעם הראשונה הוא מופיע כניגוד למעשי עובדי עבודה הזרה. "אבד תאבדון את כל המקומות... לא תעשון כן לה' אלוקיכם... כי אם אל המקום אשר יבחר ה'.. לשכנו תדרשו ובאת שמה".
הפרשנים מתעסקים בשאלה מדוע התורה משתמשת בביטוי שיש בו מימד של סודיות והסתר. למה לא לומר בפירוש את שם המקום?
האברבנאל מחדש שיש בציווי הזה שלושה כללים שהם מנוגדים למעשי עבודה זרה:
א. עובדי עבודה זרה היו מביאים את המקדש אליהם - למקום הנוח שלהם. הם לא התאמצו לטרוח וללכת למקדש שלהם. כיום זה מכונה במשפט: *לצאת מאזור הנוחות*
ב. עובדי אלילים היו בוחרים את המקום בעצמם. ואילו את המקדש ה' בוחר. כדי להגיע למקום הנכון צריך *לשחרר שליטה*
ג. לשכנו תדרשו - להתאמץ לטרוח ולחפש. כדי להגיע למקום הנכון צריך *להיות בעמדת נפש של חיפוש ודרישה תמידית*. האמת השלימה איננה איתנו, היא מתגלה תוך כדי החיפוש והדרישה.
אלה הם שלושת הכללים שאיתם צריך להתחיל להיכנס לעבודת ה'.
תגובות