קצרים פרשת פנחס

בפרשה משה פונה אל ה' ומבקש למנות מנהיג על העדה שיחליף אותו. הפסוק פותח 

וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה... ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה"

שואל ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב בעל בני יששכר, למה מופיעה המילה לאמר? למי צריך לומר את דברי משה?

וזוהי תשובתו: "פירושו לדורות, שתאמר התפלה הזאת בכל דור ודור יפקוד ה' וכו' *והוא בסגולה לומר התפלה הזאת בכל דור ודור* כשרואין שהדור שמם חס ושלום מבלי (=שאין להם מנהיג שיחליף אותם) מורה ומנהיג"

*יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר – נראה לי בס"ד, על פי מה שידוע, דלפעמים אדם, לפני שעלה לגדולה ולשררה, הוא נראה כאילו מתאים לגדולה ולשררה על הציבור, על ידי דיבורו והבטחותיו ומעשיו,*

*והאמת, זה אינו מלב ונפש, ואינו רק (-אלא) משפה ולחוץ, ואין פיו ולבו שוים. ואחרי שמשיג את הגדולה והנשיאות, שוב רואים ויודעים, כי לא היה ראוי לזה בכלל,*

הביטוי אלוהי הרוחות הוא ביטוי ייחודי בפרשה. ומופיע לראשונה בפרשת קורח: "אל אלהי הרוחות לכל בשר"

*ורש"י פירש בפרשת קרח על פסוק זה - אלוהי הרוחות פירוש 'יודע מחשבות'... וזה שאמר 'יפקוד ה' אלהי הרוחות' שאתה יודע מחשבות לבות בני אדם, כי האדם יראה לעיניים ולפעמים נראה שהאדם הזה ראוי למשרה ולגדולה, והאמת אינה כן, אבל אתה, שיודע מחשבות אדם, 'יפקוד ה' איש על העדה'.*

 מעשה קנאות לא חייב להיות משהו שקשור לשפיכות דמים..

תחילת הפרשה פותחת בייחוסו של פנחס לאלעזר בן אהרון הכהן. נשאלת השאלה מדוע?

רש"י משיב: לפי שהשבטים היו מבזין אותו: הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה, לכך ייחסו לאהרון.

שואל על כך הנעם אלימלך: וכי עם ישראל לא ידע שפינחס הוא נכדו של אהרון? ומה הועיל שייחסו?

תשובתו של בעל הנעם אלימלך מחדשת עיקרון חשוב ומעניין. טבע האדם שמתרחשים על ידו דברים טובים שהוא יכול לעשות, אבל יצר הרע מסמא את עיניו. והוא לא בטוח האם זה מעשה מצווה או לא. ורק כאשר חברו עושה מעשה זה הוא מתמלא קנאה וגם הוא רוצה לעבוד ככה את ה'. 

ולכך היו מתמיהים השבטים איך זה שבא מעשה כזה גדולי לידיו של פנחס שהוא מזרע של של יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה. ולכן ייחסו לאהרון הכהן לומר שעמדו לו זכותו שעשה לשם שמים ומתוך שלום. וזהו "בקנאו את קנאתי בתוכם" - שהכניס בלב ישראל הקנאה ליראת ה'.

גם מעשה של אי הושטת יד ללחיצה של איש לאישה יכול להיראות אולי כמעשה קנאות. ויש כאלה שיפקפקו בו - זה מצווה או לא מצווה. אולי זו פגיעה בנשיא מעצמה שהוא בן 80? או שמא זה קידוש השם שעכשיו אנשים מתחזקים ומבינים שעל שמירת ההלכה מוכנים להתמסר.

התבוננות פנימית על כל מעשה שלנו, תוביל אותנו לדייק בכוונות של מה שאנחנו עושים והכל מתוך קנאה ליראת ה'.

‎"ונראה לפרש דהנה יש כמה בני אדם שאינם מרגישים איזה דבר אם בא לידם אם לעשות הדבר ההוא או לאו, לפי שאין מבינים לנטות עצמן אם יש מצוה בעשות הדבר ההוא, כי היצה"ר מסמא את עיני האדם לבלתי ראות האמת חלילה, אלא כשרואין צדיק א' שעושה הדבר ההוא והצדיק הוא עושה הדבר באהבה ויראה כ"כ עד שכל הרואין אותו מעידין על הדבר שהוא מצוה גדולה לעשות כמעשהו, אעפ"י שמתחילה לא ידעו אם יש מצוה בה. 

כן היה הדבר כאן שאצל השבטים בתחילה לא הבינו את המצוה של הריגת זמרי וכמ"ש שנתעלמה ממנו הלכה, וכשבא פנחס ועשה הדבר הזה בכח קדושתו הגדולה, אז הרגישו כולם פה אחד שזה מצוה גדולה להרוג אותו אעפ"י שהוא נשיא, לכך היה בעיניהם חידוש גדול על פינחס שהיה מצד אם בן פוטי ויעשה דבר גדול כזה מה שלא עלה בלבם כלל שזה הוא מצוה, ואיך בא זה לפינחס לידע מן הסוד ההוא. 

לכך מתרץ הכתוב לומר לא יהיה הדבר חידוש בעיניכם, הלוא הוא נין אהרן ועמדה לו זכות אהרן, והם שדברו חלילה לא מחמת גנאי דברו, אלא כמתמיהים על עצמם איך לא הרגישו בדבר לעשות כמעשהו הקדושה והטהורה. 

‎היוצא לנו מזה, *שאחר שעשה פנחס דבר זה הכניס קנאה בלב עם הקודש שמהיום והלאה יביטו על ארחותיהם בעינא פקיחא להיות זריז ונשכר במצות ה'.* "

והנה האדם העובד ה' מעצמו ולפי שכלו אז אינו יכול להגיע לעלות כי אם עד מקום ששכלו מגיע וכפי שרשו וכח הבנתו, אבל כשאדם רואה מחבירו דבר טוב והוא מקנא עצמו בו עשות ג"כ כך, הקנאה מביאה שיעשה אפילו שלא בדרך הטבע ויכול לעלות למעלה עי"ז, ולכך כתוב "אל תקנא כו' כי אם ביראת ה' כל היום". 

‎וזהו "פינחס בן אלעזר כו' השיב כו'" ע"י *"בקנאו את קנאתי בתוכם", פירוש שהכניס בלב ישראל הקנאה ביראת ה'* כו', "ולא כליתי" פירוש הדבר הזה הוא דבר שאין בו כליון, 

"לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" כי האדם הנקרא עובד ה' באמת הוא השלם בעובדי', ומי גרם זה? פינחס בגודל קדושתו, ולכן נתתי לו ברית שלום. ועיין עליו.