פרשת חוקת: "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" - ארס הנחש מסוגל לחלחל דרך הבניות חברתיות וכיצד נרפאים ממנו

 

מתוך התבוננות בפרשה, אפשר להעלות שתי תובנות יסודיות ומרכזיות מאוד. אחת מהתובנות נותנת לנו מסר תרבותי כללי לציבור, והתובנה השניה היא תובנה אישית לכל אחד ואחד מאיתנו.

 

פרשת השבוע עוברת בהינד עפעף 40 שנה במדבר. את התלונה האחרונה של בני ישראל במדבר אנו מוצאים אצלנו.

"ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתונו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"

האם באמת לא היה לישראל לחם ומים? יש להם את המן! יש להם את באר מרים! מאכלים שהם כולם נס.

 

עוד נשאל, למה ה' שולח בעם דווקא את הנחשים? ועוד יותר מזה, הנחש עצמו הופך להיות סמל של רפואה! למה שלא ישים את מעט מן בצנצנת וישים כמה אבנים שיסמלו באר ואותם יעמיד על נס!

 

נחזור מעט אחורה לתלונה הראשונה של העם בפרשה. גם שם העם מעלה טענות שצריך להבין מה השורש שלהן:

"ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן... ולמה העליתונו ממצרים ... לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות"

והטענה הזו לא ברורה. ברור שהמדבר הוא לא מקום זרע תאנה ורימון. הרי משה הבטיח להם להכניס אותם לארץ ישראל. הם עצמם לא רצו להיכנס לארץ. המרגלים עוד איכשהו אמרו שארץ ישראל היא זבת חלב ודבש. אבל כאן העם חושב שהמדבר הוא תחנה הסופית ועל בסיס זה מתלוננים על משה!! הם מייצרים הנחת יסוד, מייצרים אמת מדומה ועל סמך הנחה זו מתלוננים על משה. מאיפה ההנחה הזו מגיעה להם?

 

הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים טענה דומה, מופיעה בפרשה הקודמת. פרשת קורח. שם משה וכל עדתו מתקהלים לערער על מנהיגותו של משה עצמו. עד עכשיו היה תלונות נגד ה', תלונות על הסבל במדבר. אבל פרשת קורח סמכותו של משה מתערערת. מול קורח, משה יכול עוד לשאת ולסבול את הטענות. יש מעין אמת בדבריו הוא מחפש ג'וב ונותן גם סיבה הגיונית לכאורה. אבל כשמגיע לדתן ואבירם הם מגיבים בחוצפה ועזות, ועוד יותר מכך מייצרים מציאות מדומה בעיני העם. מייצרים שיח ונרטיב כאילו משה הוא זה שהוציא אותם מארץ זבת חלב ודבש. הם טוענים שמשה שקרן!!

 

"המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר... אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו.."

 

לפני כמאה שנה עלו על במת ההיסטוריה כל מיני תנועות לאומניות ופוליטיות שמשפיעות עד היום. אחת מהן הייתה המרקסיזם. הטענה היסודית של המרקסיזם זה שאין אמת. העולם מונהג על ידי אליטות, הגמוניות, שבאמצעות השיח והנרטיב שהן בונות הן מצליחות לשלוט בציבור העממי והפשוט. וכך יש מאבקים בלתי נגמרים בין הבורגנים לפועלים.

 

הבעיה הקשה שתרבות כזו יוצרת היא 'יצירת אמת'. הבניה חברתית של תפיסות כדי להשליט בציבור את האינטרסים שלהם. מעמד הפועלים מקבל את המסרים ומשתמש באותו השיח. והשיח הזה הוא ארס הנחש. כי הוא מחלחל למטה בלי להבחין שיש פה ארס של נחש שמטרתו לשלוט בחברה הנמוכה.

 

הנחש מזכיר את הנחש הקדמוני. חטא הנחש שיצר בפני חוה את הדמיון שבו אלוקים חושש שאדם וחוה יהיו כאלוקים יודעי טוב ורע. מרגע שהוא החדיר את התפיסה הזו כבר היה לו הרבה יותר קל להכשיל ולהפיל את האישה.

 

אם נגדיר בתמציתיות: יצירת אמת מדומה כדי לקדם אינטרסים אישיים – זהו ארס הנחש.

 

כיצד מתרפאים מהארס הזה?

"והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – הזיהוי שיש פה ארס של נחש הוא הצעד הראשון בלזהות שיש פה משהו שאין לקבל אותו כאמת מוחלטת ומוסכמת. הוא רק צד אחד ותמונה אחת של האמת המלאה. ומעליו יש את המבט לשמים "בשעה שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים".

 

יצירת שיח של: התנתקות במקום גירוש, טרור יהודי במקום הגנה עצמית, כיבוש במקום התיישבות, רפורמה במערכת המשפט במקום תיקון במערכת המשפט, כל נושא הלהטבי"ם והעלאת הנושא בפרהסיא שוב ושוב אלה הם אמצעים לדיכוי של צד אחד באמצעות שפה שליטה ויצירת מציאות שיש בה חלקי אמת והופכים אותה לחזות הכל.

אם מזהים את השפה הזו, יותר קל להבחין בכך שיש פה רק צד אחד של התמונה.

 

זוהי התובנה התרבותית הכללית. וברמת התובנה האישית:

פעמים אין ספור אדם עובר כל מיני מתחים. זה יכול להיות בעבודה, עם האישה, עם השכנים או עם חברים. והוא מרגיש צורך לפרוק ולשתף, הוא פונה לחבר או לבן זוג ומספר לו מה קרה.

 

האם מותר לגבר להקשיב לאשתו שמבקשת לספר לו דברים שקרו לה בעבודה? האם זה לא לשון הרע?

ההלכה אומרת שמותר ואפילו מצווה להקשיב ולשמוע. אדם מלא במטען, מלא בצורך לפרוק את כל הקיתונות שיש לו. אם הוא לא יפרוק הוא יאצור בבטן ואז זה יתפרץ בצורה לא מבוקרת.

מצד שני ההלכה אומרת שאסור להאמין לסיפור!!

זה העניין של ארס הנחש. הנחש הוא סמל ללשון הרע "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון". שמיעת הסיפור מצד האחד, יוצרת אמת מדומה. בפרט כאשר מדובר במתיחות מתמשכת, שאז ככל שיש יותר הזדמנויות מפגש ומתחים ככה התמונה מצטיירת כיותר אמיתית.

אם האדם המקשיב, יקבל את האמת והסיפור כמו שהוא הוא ייפול בחטא לשון הרע. הוא יקבל את התמונה ובעצמו יפתח יחסים שליליים אל מול האדם הפוגע.

ולכן, מה שצריך לעשות זה "וראה את הנשוך וחי!" לזהות שהאמת שהצטיירה לי פה מול העיניים מצד אחד שסיפר ושיתף היא רק תמונה אחת. זה רק צד אחד של הסיפור. זה לא כל הסיפור ויש גם צד שני. כשמזהים את הנחש יודעים להסתכל למעלה ולשעבד את הלב לאביו שבשמים.