פרשת תולדות - למרות ההרגלים, למרות שהחברים מושכים לעשות מה שאתה לא רוצה, בכל רגע תוכל לבחור אחרת

 

מדוע יצחק בוחר לברך דווקא את עשיו? וכי הוא לא היה יכול לברך את יעקב?

הרי הוא יודע שיעקב איש תם יושב אוהלים.

 

שאלה נוספת: כשעשיו מגלה שאביו בירך את יעקב הוא מקשה על אבא שלו "הברכה אחת היא לך אבי?! ברכני גם אני אבי!" והשאלה חזקה מאוד, וכי באמת יש ליצחק רק ברכה אחת לתת? שייתן לעשיו ברכה נוספת מה העניין לתת דווקא את הברכה האחת?

 

אם נתבונן בלידתם של יעקב ועשיו נראה שכבר מרגע לידתם הם בעלי שתי נטיות שונות. יעקב נוטה אל הרוח – בתי מדרש. עשיו נוטה אל החומר – בתי עבודה זרה.

ולכל אחד מהילדים שמר יצחק ברכה משלו. לעשיו הייתה אמורה להגיע ברכת עולם הזה. ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ. וליעקב ברכת העולם הבא – ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך. ברכת הזרע וברכת הארץ.

 

ויגדלו הנערים. ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה – הוא עשיו איש של עשייה. כמו קין שהיה עובד אדמה והיה איש של קניין. לעומת יעקב שהיה איש תם יושב אוהלים איש של תוכן ורוח.

 

איש שדה זה לא רע. יצחק עצמו היה איש שדה. הוא יוצא לשוח בשדה, הוא זורע בשדה ומצליח. והוא חופר באדמה בארות. באר שונה ממעיין, כי מעיין פורץ מאליו אבל יצחק צריך לחפור עמוק והוא מסתדר עם זה ומוצא מים.

 

עשיו היה איש יודע ציד. לדעת לצוד לזה לדעת להשתמש בעולם הזה. לפעמים בעולם החומר צריך טיפה להיות ממולח ולרמות (עיין ליקוטי שיחות לפרשה). גם את עצמי אני צריך לרמות. למשל, כשילד מגיע לבית הכנסת מציעים לו סוכריה. עובדים על הצרכים החומריים שלו כדי שהם ישועבדו לצרכים הרוחניים.

לפעמים מציעים לנו, בואו לשיחה או שיעור יוגש במקום כיבוד קל. וככה חוסכים לך ארוחת ערב והרבה מגיעים..

לפעמים אומרים לנו בואו לקידוש יהיה עראק ואוכל.. זה לקחת את העולם הזה ולרמות אותו בשביל העולם הבא.

 

עשיו היה רמאי – ציד בפיו. זה יכול להיות טוב אבל הוא לקח את זה לרע. הוא רימה את יצחק אביו, את עולם הרוח הוא רימה לא את עולם החומר. ולכן הוא לא היה יכול לזכות לברכות.

 

ולכן רבקה כשרואה את הדברים היא אומרת ליעקב לא עשיו צריך לקבל את הברכה אלא אתה. וכשהוא נכנס לאביו, הוא למעשה משתמש באותה טקטיקה של 'רמאות' כדי לזכות לברכה של עולם הרוח. וכשנכנס לאביו יצחק מריח את ריח 'שדה' אשר ברכו ה'. נכנס עמו ריח גן עדן. ולכן יצחק שמזהה את זה הוא מברך אותו.

וכשעשיו נכנס כתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה – שראה גיהנם פתוחה מתחתיו. ברגע שיצחק מבין שאצל עשיו יש גיהנם הוא רואה שגם יעקב יודע להסתדר בעולם הזה ברמאות ולכן גם ברוך יהיה. יצחק מאשר את הברכה.

 

המסר אלינו מכל הסיפור לא להיות כמו עשיו. עשיו נולד עם נטיות קשות לחומר, אבל יצחק מאמין בו ומצפה ממנו שיצליח. מי שנמצא עמוק בשגרה ובעולם החומר עשוי לומר לעצמו – מה כבר אני יכול לעשות, אני לא כזה אף פעם לא הייתי כזה. קשה לי להגיע לתפילה כל יום. תמיד התרגלנו לצאת מבית הכנסת בזמן ההפטרה.. זה מה שיצחק מלמד אותנו, תחפור באר. תאמין בעצמך קיים בך מעיין נובע של בחירה חופשית. עם כל הנטיות, עם כל ההרגלים, עם כל דפוסי החברה שהם כעבותות קשים שקשה להתנתק מהם – אתה! יכול לבחור אחרת.