פרשת חיי שרה - "והאיש משתאה, מחריש.." ההמתנה עד סוף התהליך, תן לדברים לקרות לפי הזמן שלהם ואל תקדים את המאוחר

יש הרבה מצבים בחיים שאנחנו שואלים את עצמנו: מתי כבר הילד יתחתן, למה עדיין לא התחלנו שיפוץ בבית, ושיפסיקו כבר לדבר בתפילה...

אבל מפרשת השבוע אנו לומדים שגם אם אנחנו יודעים מה צריך ונכון שיהיה, עדיין יש תהליכים ובירורים שצריכים לקרות ולא מקדימים את המאוחר.

כיצד? 

בפרשה, אליעזר רואה סימנים שהמיועדת זו רבקה, אבל עדיין לא מחליט בדעתו עד שהיא אומרת לו שהיא בת בתואל בן נחור. 

לדוג': לאחר שרבקה השקתה את הגמלים העבד שם את הצמידים על ידה ורק אחר כך שואל אותה בת מי את.  כי מצידו הוא בטוח שזו היא, אבל לצד זאת, האיש מתנהג כאילו הוא לא יודע שזו המיועדת "משתאה.. מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא" הוא נותן לתהליך להתברר באופן טבעי והגיוני.

פירוש זה מסביר כמה שינויים בין מה שהעבד עושה למה שמספר למשפחת רבקה:

1. הוא שם את הצמידים ואחר כל שאל. ולהם סיפר שהוא שאל ואחר כך שם צמידים. כדי שהסיפור יישמע להם הגיוני.

2. אברהם אמר לו הוא ישלח מלאכו לפניך שהמלאך יקדים ויסדר לו הכל. ולהם אמר מלאכו איתך כלומר סיעתא דשמיא אבל לא סידור הכל, עדיין ישאיר מקום לבחירה ועשייה. (עיין ליקוטי שיחות לרבי)